מאגר סיפורי מורשת

בס"ד

ילדות

נולדתי באירלנד בעיר דבלין בשנת 1950. בגיל ארבע גילו שיש לי חור בלב ומאז כל שבוע הלכתי לבית החולים לטיפולים ובדיקות. בגיל תשע עשו לי ניתוח כדי לתקן והוא היה הראשון מסוגו באירלנד. הלכתי לבית ספר יהודי, אבל המורים לנושאי החול היו גויים. מגיל ארבע התחלתי ללמוד גם מקצועות קודש וגם מקצועות חול. בבית הספר מי שלא התנהג יפה קיבל מכות, מגיל ארבע עד שש המורה נתנה מכות על גב היד עם ידה, מגיל שש עד שמונה המורה נתנה מכות עם הצד של הסרגל, מגיל שמונה עד שתיים עשרה המנהל היה נותן מכות עם הרצועה שהייתה לו, בתיכון (שהיה יהודי) רק למנהל היה מותר לתת מכות, ויתר המורים נתנו עונשים של כתיבה.

בילדותי

משפחה

אבא שלי שמואל היה קצב במקצועו, אמי רחל הייתה עוזרת לו בחנות. יש לי עוד שני אחים הגדול מאיר אחריו אני ואחריי אחותי ברטה. משפחתי השתייכה לתנועת הצופים אני ואחיי היינו חניכים ואמי מדריכה. אנחנו היינו משפחה מאוד ציונית, ואימא שלי תמיד הייתה עסוקה בגיוס כספים למדינת ישראל.

הכשרה

בבית ספר הראו לנו את הסרט "אקסודוס" וזה גרם לי לרצות לעלות לארץ ישראל. בגיל שש עשרה הצטרפתי לבני עקיבא, ובגיל שמונה עשרה עברתי לגור עם סבא וסבתא שלי באנגליה בשביל שתהיה לי חברה דתית. שם עבדתי והייתי מדריכה בבני עקיבא. שם שכנעו אותי לצאת לשנת הכשרה בקיבוץ "לביא" בישראל. באנו לקיבוץ "לביא" והיו לנו ארבע שעות לימודים וארבע שעות עבודה בקיבוץ וכל זה היה למשך חצי שנה. לאחר מכן למשך חודשיים היה לנו סמינריונים וטיולים, בתקופה שאחר כך עבדנו יום שלם בקיבוץ. חזרתי לאנגליה לשנה וחצי ועבדתי בתור מזכירה בבני עקיבא.

בזמן ההכשרה פגשתי את בעלי שהוא בן הקיבוץ, ובזמן שהייתי בחו"ל התכתבנו במכתבים (בעברית!). עליתי בשנת 1972 לקיבוץ "עלומים" ואריה (בעלי) שירת בסיני, וכשהוא היה נוסע הביתה לחופש הוא היה עוצר ב"עלומים", ואימא שלו חשבה שלא היה לו חופש. כשהייתי בהכשרה גרנו בצריף, והיה מיכל מים ענק שהתחמם על ידי נפט. נתנו לנו עוד צריף שהוא היה מועדון, והיה נורא ישן, ושש שבע בנים קפצו ורקדו ופתאום כל הרצפה התמוטטה!.

חתונה והשנים שאחרי

אחרי חצי שנה עברתי לגור בלביא, והתחתנו בט"ו באב 1973. יש לי ארבע ילדים אייל בן ארבעים וארבע, תומר בן ארבעים ואחד, רחל בת ארבעים, וצופית בת שלושים ושש. לאחר החתונה קיבלנו בית קטן עם חדר שינה אחד, סלון, שירותים ומקלחת, ומטבח בגודל שולחן. אחרי שאייל נולד קיבלנו בית שבדיוק סיימו לבנות שהיה יותר גדול וברוך ה' מטבח בגודל יחסית נורמלי. אכלנו את כל הארוחות בחדר אוכל, כולל ארוחות שבת. לפני בערך חמש עשרה שנה הפסיקו להגיש בקיבוץ את ארוחת ליל שבת בחדר האוכל, ולפני חמש שנים הפסיקו בכללי את ארוחת הערב.

עבודה

שהגעתי לקיבוץ עבדתי במטבח שבע עשרה שנה. אחר כך עבדתי עם ילדי בית ספר למשך עשר שנים, לאחר מכן פתחו מרכולית לדברים הבסיסיים כגון: ירקות, קמח, שמן, ביצים, וכו', עבדתי שם למשך שלוש ארבע שנים ועברתי לעבוד במלון בגלל מחלה. המחלה הייתה סרטן ברגל ועברתי טיפולים. המחלה התגלתה ב- 2005  ואחרי הטיפולים הכל היה בסדר.

היום

כיום יש לי (2019) 17 נכדים מתוקים, כולם גרים בארץ ואני בקיבוץ לביא.

בצעירותי

היום בקיבוץ לביא

הזוית האישית

אדוה גרינבאום, נעה אופיר: באחד ממפגשי תכנית הקשר הרב דורי הביאה טרודי את אלבום התמונות שלה וזה היה ממש מרגש לראות איך פעם היו נראים ומה הם עשו?