מאגר סיפורי מורשת

במסגרת המפגשים שלנו בתוכנית הקשר הבן דורי פגשנו את את מרים חיון ששמחה לספר לנו את סיפור חייה, לפני עלייתה לישראל.

החיים במרוקו

נולדתי בשנת 1939 בעיר מידלט, שבמרוקו. משפחתי מנתה תשע נפשות, זוג הורים שני אחים וחמש אחיות. את הפרנסה לבית הביאה אימי שהייתה טבחית. בנוסף הייתה עושה הרבה מצוות  וגמילות חסדים. למשל, אם לאחד השכנים נולד בן במזל טוב, והיו צריכים להכין סעודת מצווה לברית, אז אימי הייתה מבשלת לו.

בבעלות משפחתנו היה  בית מאפה רחוק ולצורך העניין אני זוכרת שהייתי לוקחת את העוגות בתבנית ,לאפות אותן. הייתי צריכה להניח אותם על הכתף.  אחרי האפייה הייתי הולכת עם העוגות ברחוב והערבים היו לוקחים לי מהעוגות. עם הזמן הבנתי שאי אפשר להמשיך כך ולמדתי לא לקחת את העוגות בתבנית פתוחה שכולם רואים  אלא בסלסלה בה העוגות מוסתרות.

בתקופת החגים המשפחה לא עבדה, מפאת קדושת החג, וכך זכינו למעט חופש. המאכל האהוב עלי במיוחד, קציצות טונה וחומוס. אני זוכרת במיוחד שאמא הייתה מכינה אותן בערב שבת, ולקציצות היה טעם גן עדן, מעדן ממש!

יצאתי למעגל העבודה בגיל צעיר מאוד, בגיל 14, וטיפלתי בבנות של בכירי מרוקו, האנשים העשירים ביותר. הייתי מחנכת אותם בסבלנות, ללמוד לתת, לקבל.

כמו רוב הבנות במרוקו, התחתנתי בגיל צעיר כשהייתי רק בת שש עשרה וחצי, שם משפחתי לפני שהתחתנתי  היה זינו. את בעלי הכרתי בהמלצת חברה קרובה, וכך מצאתי את עצמי נשואה לבעלי יעקב. אני זוכרת שהייתה חתונה מאוד שמחה. במרוקו החתונה הייתה נמשכת כשבועיים, במשך השבועיים האלו היה שבוע אחד אצל החתן ושבוע אצל הכלה, כמובן שדאגו לקיים את מצוות שבע ברכות כהלכה. עם השנים המשפחה מתרחבת ומצטרפים אליה עוד שלוש בנות ובן.

למשפחת בעלי יעקב, היו חנויות של בדים. הם היו משפחה מבוססת כלכלית. אולם יעקב הבעל המסור נמשך יותר ללמוד תורה  ולשמוע תורה. אני מעריכה מאוד את יעקב שהוא אדם ישר ולא מדבר לשון הרע או עין הרע, אוהב לשמוע שיעורי תורה ולכל דבר שבקדושה.

קשה להתנתק מהזכרונות של מרוקו ואני נזכרת שבמרוקו הייתי בארמונו של המלך, נכנסנו לארמון של המלך אבל לא ראינו אותו, היה אסור שיכנסו אליו אנשים, זה מאוד מסוכן. הוא נוצרי אבל הוא שומר על היהודים, הוא קיבל מאבא שלו ירושה שישמור על היהודים.

המשפחה עלתה לארץ בשנת 1962, לא ידעתי עברית ולמדתי 10 שנים במתנ"ס. עשיתי מבחנים לאוניברסיטה הפתוחה, נכשלתי במבחנים והתחלתי לעבוד כשהקטן שלי היה בכיתה ח'. בהתחלה עבדתי  כמנקה בבית ספר בדימונה ששם גרתי 30 שנה,  ואח"כ התחלתי לעבוד כטבחית בגן.

3 שנים לאחר מכן המשכתי כטבחית בישיבה במשך 3 שנים. משם התקדמתי, עשיתי קורס בלניות ועבדתי 16 שנה במועצה הדתית בירושלים וגרתי בירושלים 20 שנה.

בזכות  בנו הגדול של הבאבא סאלי שהתגורר איתנו במידלט, באנו לנתיבות, תמיד ידעתי שהוא איש קדוש ובאתי לבקש ממנו ברכה, תמיד טוב לקבל ברכה מצדיק. בשלב מאוחר יותר הגעתי לנתיבות, וכעת אני מתגוררת בנתיבות כבר 8 שנים ואני שמחה שהכרנו חברים טובים.

על משפחתי

אבי נפטר ונקבר בערב יום כיפור, הוא היה בן 96, אומרים שמי שנפטר ביום כיפור היה צדיק ביותר.

כשהייתי בת 18 וחצי נולדה לי ילדה ראשונה כיום היא בת 63. לאחר 3 שנים נולדה בתי השנייה ברוריה, כיום היא בת 60. כל שנתיים או 3 ילדתי ילד וכיום יש לי 7 ילדים. בעלי בן 82. אני מודה לה' שיש לי  יותר מ-10  נינים ונכדים.

הזוית האישית

שירה ואור – למדנו להכיר את עולמו של המבוגר מקרוב ולדעת שלכל אדם יש סיפור חיים שיש הרבה מה ללמוד ממנו. מרים – אני מאמינה בבורא עולם שהכל לטובה, וכל מה שעברתי בחיים זה רצון ה' .אני שמחה שפגשתי את הבנות מהתוכנית שבזכותן נזכרתי בזכרונות נעימים מבית הורי ומשפחתי.