מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מאה שנות עלייה

אדר חסיד וסבתא דינה בתכנית הקשר הרב דורי
סבתא דינה בילדותה
מאירן הרחוקה עד לארץ ישראל

בשנת 1919 סבתא רבתא שלי עלתה עם משפחתה לישראל השאירה מאחור את ביתה הבכורה עם משפחתה גרו בירושלים בנו שם בית כנסת לעולי שירז בקטמונים והוא קיים עד היום. בשנת 1950, סבתא שלי עלתה לארץ ישראל והשאירה מאחור את אימא שלי ומשפחתה.

בשנת 1958 הורי החליטו לעלות לארץ והשאירו את אחותי הבכורה ומשפחתה שם. אנחנו הגענו למעברת עכו ושם גרנו בשני פחונים אחד להורים ואחד לשמונת הילדים. הפחון של ההורים היה מטבח חדר אוכל וחדר שינה שלהם. בחורף שמענו את טפטוף הגשם על הפחונים ובקיץ היה שם חם מאוד. אנחנו הילדים שיחקנו כל היום בחוץ וטיילנו בשדות ובפרדסים. במעברה האווירה הייתה משפחתית, עד היום אני מתגעגעת לחברות ילדות שלי זכורה לי חוויה שלא אוכל לשכוח לעולם. בלילה כשישנו בפחון אחותי רצתה לקרוא הדליקה נר והתחילה לקרוא, הבגדים היו תלויים על חבל בתקרה ואחותי נרדמה. להבת הנר הציתה את הבגדים, פתאום הרגשתי חום התעוררתי וראיתי שרפה. צעקתי והערתי את האחיות שלי שיצאו מהפחון והפחון נשרף כליל. באו מכבאי אש וכיבו את השרפה.

המעברה הייתה קרובה לקיבוץ שומרת, אנחנו הילדים ביכרנו שם מדיי יום ולא קיבלנו יחס אוהד. הקיבוצניקים היו מגרשים אותנו במכות. המצב הכלכלי היה מאוד קשה ואני בתור ילדה חיפשתי איך לעזור למצב. בבוקר הייתי הולכת מחלקת קרח לבתים ומקבלת על זה כסף. אחרי צהריים הייתי מנקה מדרגות יחד עם אימא שלי. בחופש הגדול הייתי מצטרפת לאבא שלי לקטיף כותנה. אני החלטתי לצאת מהמעגל הקשה ובזה ללמוד מקצוע.

כשהגעתי לגיל 17 נרשמתי לבית ספר לאחיות בבית חולים צפת וסיימתי את הלימודים בהצלחה. זה פתר את הבעיות הכלכליות. במשכורת שקיבלתי עזרתי בפרנסת המשפחה ושם הכרתי את בעלי. בשנת 1998 אחותי החליטה לברוח מאירן לטורקיה כי לא נתנו ליהודים לצאת מאירן. משם היא הגיעה לארץ והשאירה שם את בתה ומשפחת. בשנת 1990 בתה ברחה לטורקיה ומשם לישראל. מאז באירן לא נשאר אף אחד מבני המשפחה.

אני יצאתי מאירן כאשר הייתי ילדה בשנת 1958. אני זוכרת את הבית שגרנו בו. בית גדול החדרים היו ענקיים וכל הילדים היו באותו חדר. זו חוויה גדולה כל יום הייתה מסיבה לפני השינה זריקת כריות ומכות. אנחנו הילדים עשינו רעש גדול, אבי השתלט על המצב בצעקה אחת וכולנו פחדנו ממנו. מי שלא שמע לו חטף חגורה לגב.

היינו משחקים על הגגות ועוברים מגג לגג. בדרך לבית הספר הילדים המוסלמים היו אורבים לנו והיו מכים אותנו, דווקא המבוגרים היו עוצרים בעדם. אני עוד זוכרת בדרך לבית ספר בחורף בשלגים היינו הולכים כחצי שעה לבית ספר.

למדתי בבית ספר יהודי בו היו חמש כיתות לימוד, אני למדתי שם עד כיתה ד'.

לאח שלי הייתה חנות מול בית מלון. פעם אחת ניגשו אליו שלושה אנשים והציגו את עצמם בתור יהודים שנקלעו לעיר שירז. זה היה בערב פסח והם ביקשו לחגוג את החג אצל יהודים. הם שאלו אם הוא מוכן לקבל אותם לערב ליל הסדר. הם היו אנשים אמידים מטהרן. אחי הזמין אותם לסדר פסח. כשהם באו לליל הסדר התרגשנו מאוד, הם היו שלושה אחים אחד מהם סיפר שיש לו שבע בנים. הוא ביקש מאבי שהיו לו שבע בנות לתת לו בת אחת שתחייה אצלו כמו נסיכה. אבי בשום אופן לא הסכים וצחק.

כשהגענו לטהרן הם אירחו אותנו אצלם. הם גרו בבית שנראה ממש ארמון. אנחנו מאד התרשמנו והתרגשנו כי זו פעם ראשונה שראיתי בית מפואר מבפנים. גרנו במחנה מעבר בטהרן כמה חודשים. זה היה אנגר גדול וגרו בו הרבה משפחות באותו מקום עד לעלייה לארץ.

במחנה לימדו אותנו לקרוא ולכתוב עברית על ידי מדריכים מישראל.

כשהגיע תורינו לטוס לארץ זה היה חלום שהתגשם, התלבשנו יפה ועלינו לטיסה לארץ ישראל. שהגענו לארץ לפני הירידה מהמטוס התיזו עלינו חומר דידיטי, כדי להרוג את הכינים שלא היה לנו וזה גרם למחלות מאוחר יותר.

כיום אני גרה ברחובות עם בעלי גבי ונולדו לנו שלושה ילדים: מיכל, המתגוררת בקנדה, דודי אביו של אדר שכותב איתי את זיכרונותיי וגלעד ודורין בת הזקונים שלי.

הזוית האישית

אדר חסיד: נהניתי מאוד להקשיב ולתעד את הסיפור המיוחד של סבתא שלי גיליתי הרבה דברים חדשים על סבתא שלא ידעתי לפני סבתא שלי אישה חרוצה מאוד היא הצליחה בכוחות עצמה לרכוש השכלה ולעזור למשפחה שלה החיים של הסבתא שלי באירן היו שונים מאוד מהחיים שלי היום אני מעריך מאוד את ההיסטוריה של המשפחה.

מילון

פחון
פחון הוא מבנה פשוט העשוי מלוחות פח או פח גלי אשר בנייתו היא פשוטה מאוד וזולה עד כדי כך שחומרי בנייתו עשויים להיות שאריות של תוצרי בנייה אחרים. במקומות רבים בעולם בנויים פחונים כמגורים זמניים, בארץ ישראל מבנים אלו היו נפוצים בתקופת הקמת המדינה.

ציטוטים

”בדרך לבית הספר הילדים המוסלמים היו אורבים לנו ומכים אותנו, דווקא המבוגרים היו עוצרים בעדם“

הקשר הרב דורי