מאגר סיפורי מורשת

הסיפור שבחרתי לספר לנכדתי האהובה יעל, הוא על מסורת משפחתית.

שמי בלהה איזנשטיין (לבית רוז'נסקי). נולדתי בשנת 1949 והשנה אחגוג יום הולדת שבעים. הורי ילידי הארץ, ובגיל 5 עברתי ממושב ביצרון עם שני אחיי לשכונת נווה עוז בפתח תקווה, שבה גדלתי. ילדותי היתה מיוחדת בשכונה שבה כולם למדו מכיתה א' עד כיתה ח' יחד, אפילו עם אותה מורה שהיה גם תושבת השכונה. אמי הייתה גננת בשכונה, היא אהבה מאוד ילדים (במיוחד סייעה לילדים עם צרכים מיוחדים). אבי עבד כמנהל בחברת "המשקם", בשיקום אנשים עם צרכים מיוחדים.  בבית כזה – אין פלא שהייתי במשך 20 שנה מנהלת מחלקת פניות הציבור בעריית פתח תקווה.

אני רוצה לספר ליעל על סבא שלי, אברהם מיכאל, שחי עד גיל 103 ובמשך רוב ילדותי גדלתי איתו ועם סבתי שרה. חייו היו מעניינים ופעלו מסמל את 100 שנות ארץ ישראל, ויכול להאיר את עיני כל הנכדים, הנינים ובני הנינים בשורשי משפחתנו העניפה ובתהליך הקמת המדינה.

גזיר העתון המצורף הוא מיום הולדת 100 של אברהם מיכאל מתוך עיתון "מעריב" מתאריך ה׳ בשבט תשל"ו, 7.1.1976.  הוא ראש השבט וכולם התכנסו לחגוג.  אני הייתי כבר אמא לבתי מיכל וסיפור חייו המרתק והמיוחד צרוב עד היום. וכך סיפר והוסיפו החוגגים…

הכתבה בעיתון על אברהם מיכאל

אברהם מיכאל נולד בשנת 1875 בעיירה רוז'נוי בבלרוס של היום. אמו טובה-אסתר נפטרה בלידתה אותו. הוא גדל אצל סבו רב לייב לובטקין. בשנת 1880 עלה ארצה בן 5 לירושלים עם דודתו גיטה לאה קפלן, שהייתה מורה, ובעלה יקותיאל. עד גיל 15 הוא למד בחדר בישיבה ובגיל 15 הבין כי המצב הכלכלי קשה בירושלים, וירד לעיר עקרון על מנת לעבוד בה.

סבא אברהם מיכאל וסבתא שרה ז"ל

אברהם מיכאל עבד בגני הברון רוטשילד, במטעי רחובות ולאחר מכן עבר לראשון לציון. הימים היו ימי מלחמת העולם הראשונה, אנשי הישוב חיו בעוני ובמצוקה. כשחסך מספיק כסף נישא לאחותו של חברו. שרה היתה אשת חיל ונולדו להם 10 ילדים. סבא עבד בכל עבודה שעמה פרנסה והחליט לעבור אל עבר הירדן כמכונאי טחנות קמח ברבת עמון.

הוא בלבד ועוד סנדלר אחד היו היהודים היחידים באותו זמן שם. סבא מיכאל המשיך וסיפר על שודדי הדרכים הערבים, על התורכים האכזריים, על עוני ורעב עד שחלפה המלחמה ובמקום  התורכים הלכו ובאו שליטים חדשים – הבריטים. חייו של סבא אברהם מגלמים פרק ארוך ושלם בתולדות הישוב החדש. אפשר שהוא האחרון מחבורת הפועלים הראשונה בארץ ישראל. הוא היה בועד פועלי היקב וארגן שביתה גדולה ומפורסמת ביקב של ראשון לציון.

בערב זה המתואר בגזיר העיתון, כל צאצאיו שמעו את סיפוריו ובסוף הערב ביקש לשאת דברים. הוא ביקש לגלות לכולם מהו הסוד לאריכות ימיו: "אדם לא ישמור בליבו כעס, לא יהיה נוח לרגוז ויעשה את הטוב בשביל בני האדם".

הזוית האישית

הנכדה יעל: אני מאוד גאה להשתייך למשפחה שהכתה שורשים, הסתעפה והתרחבה בכל הארץ, בעלת מסורת יהודית וציונית. בתחילת הדרך, לפני שכתבתי את העבודה, לא ידעתי מה מצפה לי. ככל שהתעמקתי ולמדתי גיליתי עולם שלא הייתי מודעת לו. נפגשתי עם היסטוריה מרתקת של משפחת הורי סבא וסבתא רבא רבא שלא הכרתי.  הבנתי למה הכוונה שאומרים חלוץ, בונה הארץ, וציונות – זה היה סבא אברהם מיכאל ז"ל. אני מאחלת למשפחתי המון בריאות ולסבתי האהובה המון שנים של כיף ואהבה יחד.

סבתא בלהה: יעל, נכדה אהובה, יצאנו למסע בו לקחתי אותך למחוזות רחוקים, שאת לא מכירה מלבדי את אף אחת מהנפשות הפועלות. זאת אחריות כבדה ועשיתי זאת באהבה וברגישות. יחד צעדנו בשביל ילדותי, ימים שזורים בהיסטוריה של הארץ עוד מלפני קום המדינה, נהנינו, התרגשנו וגילינו את סימני הדרך יחד.

במסיבת יום הולדתו המאה של סבי אברהם מיכאל, אחרי ברכות הילדים, הנכדים והנינים, ביקש סבא רבא רבא שלך לגלות לכולם סוד. סוד אותו רצה להוריש לדורות הבאים – סוד אריכות הימים. וכך אמר: "סוד אריכות הימים הוא שאדם לא ישמור בליבו כעס, לא יהיה נוח לרגוז ויעשה את הטוב בשביל בני האדם" והוסיף: "עיקר העיקרים להאמין באלוהים. אם תאמינו לא תפחדו כל כך בחיים". אני בטוחה כי ספגת מכל הסיפורים והחוויות – כי משורשיהם צמחת.

אוהבת וגאה בך תמיד, סבתא בלהה