מאגר סיפורי מורשת

אבא שלי, בנימין, שהוא סבא רבא של יובל עלה לארץ ישראל כשהיה בן 17, בשנת 1917 בדיוק לפני 100 שנה.

העלייה לארץ

הוא ברח מהגיוס לצבא הפולני יחד עם עוד שני חברים, והגיע באנייה לנמל יפו. בדרך כל שהיא הגיע למושבה גדרה, כשזכר שבן דוד שלו עלה קודם לארץ ישראל מפולין. הוא התאקלם והחל לעבוד בעבודות שונות, יחד עם חברים שהגיעו באותה אנייה.

היו להם חיי חברה ויחד "הלכו" בעת הצורך ל"סידורים" בתל אביב עם החמור, כשעייפו, עצרו נרדמו במקום שהיו כשאחד, לפי תור, שמר עליהם.

לאחר תקופה מסוימת, חזר לפולין, התחתן עם אמא שלי בשם מינה, ויחד חזרו לארץ ישראל, והחלו בהקמת משפחה. כמתנה מהוריו קיבל ליום נישואיו שעון כיס מזהב. באותם הימים לא היו עונדים שעונים על היד אלה בכיסים.

החיים בארץ ישראל

אבא עבד בכל העבודות שנדרשו אז בארץ ישראל:

הוא עבד בפרדסים, למשל בהשקיה כמו שהיה מקובל אז. היו תעלות מים בין שורות העצים שהיו מוקפים ב"גומות" והיה צורך עם הטורייה לפתוח ולסגור את הפתחים לשם זרימת המים לעצים. על מנת להיות קרוב למקום העבודה ולשם הקטנת ההוצאות, עברו הורי להתגורר בבית האריזה בפרדס, ופעם במספר ימים היו הולכים למושבה לקנות אוכל ו/או לסידורים שונים.

הקמת משפחה

בשנת 1932, נולדה אחותי בלהה, וכעבור תקופה  עברו להתגורר במושבה עצמה.

כשהתחילו מאורעות הדמים בארץ ישראל בשנים 1936-1939, בקשו מהצעירים בישוב לבוא ולעזור בהגנה ובשמירה בירושלים. הורי התנדבו ועברו להתגורר ולשמור בהר הצופים בירושלים, שהייתה מוקד ל"מאורעות דמים" באותה תקופה.

ואז בשנת 1937 "הופעתי" אני לאוויר העולם, כשהמיילדת של אמי הייתה אחותי בת החמש בסיוע של שכנה ערביה שהייתה בידידות עם הורי. כשהסתיימו "מאורעות הדמים" חזרו הורי לרחובות עם "אוצר" נוסף בשם משה אהרון על שם סבי שהושמד בשואה.

ילדות ונוער

נולדתי בהר הצופים שבירושלים, ובגיל שלושה חדשים, חזרו הורי לרחובות, שם גדלתי כחמישים שנים.

בילדותי עברתי את כל ה"שלבים" של גן ילדים אצל הגננת הידועה ברחובות, שרבים מחברי  "בילו" אצלה ב"גן שושנה". בשנות לימודי הראשונות למדתי בבית ספר "עממי" (כיום סמילנסקי, ע"ש הסופר משה סמילנסקי שהיה תושב רחובות) שהיה ממזרח לרחוב הראשי, בניגוד לבית "חינוך" שהיה ממערב לכביש הראשי. לאחר מכן בשלבי התיכון התפזרנו  כל חברי המחזור לבתי ספר שונים ויצרנו חבורות חדשות, שכללו שכנים, חברים מתנועות הנוער ועוד.

משפחתי התגוררה בשכונת שעריים, בה היו עלויות המגורים זולות יותר, ואני ואחותי בלהה, שהייתה כאמור גדולה ממני בחמש שנים, אגב באותו תאריך לידה 2 בנובמבר לשנינו, היינו הולכים לבית הספר בדרך שנמשכה בשעה, בחורף ובקיץ, בבוץ או בחמסין. כשהיינו חוזרים מבית הספר, מיד אחרי האוכל, היינו מכינים שעורים, ויוצאים ל"שכונה" לשחק. מבחר המשחקים לא היה גדול במיוחד. לא היו לנו מחשבים או טלפונים ניידים ודומיהם , המשחקים היו בכדור אם בעל הכדור היה "מסכים" שנשתתף או משחקי  גולות, דודס, תופסת או מחבואים.

אורח החיים בארץ

ההורים עבדו שניהם ונפגשנו אתם בדרך כלל רק בערבים עם שובם מהעבודות. אימא בחרה לעבוד במשמרות לילה, על מנת שתוכל להיות בבית לקראת צאתנו לבית הספר, ואבא שהיה  מתנדב לכל עבודה שהייתה דרושה לבניין הארץ, אליה עלה בחברת בחורים וחברים שהגיעו מחו"ל, ברחו מהגלות במטרה לבנות ארץ ליהודים, יצא לקורס בניה, ועם סיומו החל לעבוד בבניין .העבודה הייתה כרוכה בהיעדרויות רבות מהבית, והוא השתתף בבניה בדרום בקבוצים שהוקמו כגון דורות ורוחמה, ובקיבוצים ומושבים בצפון כגון שאר ישוב, בית הילל ועוד. לעיתים אבא היה נעדר מהבית כחודש ימים, כי הנסיעה לצפון למשל היה אורכת יום על גבי משאיות שהובילו חומרי בניין ויום בואו הביתה היה "יום חג".

בגיל מתאים הצטרפתי לתנועות נוער לפי ה"זרם", הייתי בתנועת המחנות העולים, בשומר הצעיר ועוד. כשהצטרפתי לתנועת המכבי הצעיר  "נדלקתי" בנושא הספורט וכאן בליתי ימים ושנים, עד שגויסתי לצה"ל, וגם לאחר שהשתחררתי מהצבא.

עקב בעיות כלכליות, נאלצתי לצאת לעבודה בגיל צעיר, ובגיל 14 התחלתי לעבוד וללמוד. עבודתי כנער שליח בשעות לפני הצהריים ובשעות הערב למדתי בתיכון ערב, שנתיים בתיכון ערב בראשון לציון, ושנה אחרונה בתיכון בתל אביב, אליהם נסעתי באוטובוסים ציבוריים.

שירות בצה"ל

עם גיוסי לצה"ל, נשלחתי ישירות לחיל התותחנים, ובגאווה רבה קבלתי את הרקע האדום לסמל על הכובע, שציין שרות בחיל קרבי. לאחר סיום הטירונות, נשלחתי לקורס מפקדי צוות בחיל,  וכעבור זמן לא רב, השתתפתי במלחמה – מבצע קדש. בפעם הראשונה בחיי ראיתי תוצאות מלחמות. חללים, הרוגים, כלי רכב שרופים, שבויים וכל הגרוע במלחמות. זאת הייתה המלחמה הראשונה שלי מתוך חמש מלחמות שנטלתי חלק בהן כחייל סדיר ואיש מילואים. עד גיל מאוחר שירתתי כחייל מילואים לאחר שהתנדבתי לשרת גם בגיל בו יכולתי להשתחרר מהשרות. באותה תקופה היה מספר הפעמים בה גויסה היחידה גדול ונעדרתי מהבית רבות. היחידה השתתפה בכל רחבי הארץ בפעילות, גם בחצי האי סיני וגם ברמת הגולן. ברשותי גם חמישה אותות השתתפות במלחמות ישראל, מבצע קדש, ששת הימים, התשה, יום כיפור ולבנון הראשונה.

האהבה לספורט

לצפות במשחקי ספורט כדורגל וכדורסל אהבתי, יחד עם חברים קרובים ומאז הפכנו את משחקי הכדור לנושא המעניין אותנו מאוד. אהדתי במיוחד את הכדורסל, שיחקתי תקופה קצרה ויצאתי לקורס מאמני כדורסל. עם סיום הקורס הפכתי למאמן נוער, הקמתי קבוצות ילדים ונוער שזכו להצלחה. כך הקמתי מסגרות לנוער, שהתעסק בספורט ולא בנושאים אחרים… יחד השתתפנו בטורנירים ומשחקים רבים, בהצלחה. הנוער נהנה מאוד מספר שנים, וקשר נשמר גם לאחר גיוסם לצה"ל. אהבתי מאד את המשחק, ויצאתי לקורס שופטים בענף, והחילותי לשפוט במשחקי ליגה, גביע ואחרים. במשחקי המכביה השישית, השתתפתי כחבר בוועדה, ומדריך נוער שהגיע להשתתף בהתעמלות הכללית בפתיחת המכביה.

 בנוסף להדרכה בספורט, שיפוט במשחקים ותחרויות מוניתי להיות עיתונאי ספורט, ושימשתי ככתב ספורט מספר שנים.

העבודות

עם שחרורי משרות סדיר בצה"ל, חזרתי למקום עבודתי הראשון כנער שליח, ומיד התקבלתי שם לעבודה כשנמסר לי "חכינו לך" ושם עבדתי כשנה, עד שחבר של אחותי שהיה מנהל בבנק קרא לי אליו לעבודה בבנק. החילותי לעבוד בבנק לאומי כפקיד מתחיל ובמשך השנים התקדמתי, למדתי וסיימתי תואר "דיפלומה לבנקאות", עברתי במספר סניפים, כמקובל בבנק וקבלתי גם תואר "מורשה חתימה על מסמכי הבנק".

בתפקידי הניהול עבדתי במספר מקומות: רחובות, נתב"ג נס – ציונה, בת -ים, ראשון לציון, תל אביב, אשקלון ועוד, בכל מקום ספגתי גם את אווירת המקום והמנטליות, כשגולת הכותרת הייתה במחנה יהודה שבירושלים, שם עבדתי כמנהל סניף בנק, בזכות "האווירה המיוחדת" ששוררת במקום זה. יצאתי לפנסיה מוקדמת מהבנק לאחר למעלה משלושים שנה.

ועבדתי בניהול  שכירויות של חבר מהצבא, מזכיר מושבים כגון סתריה ושואבה, השתתפתי בוועד מקום מגוריי כחבר ויושב ראש ועדת הקבלה מספר שנים, וכיום אני עדין בוועדת הביקורת של האגודה במקום מגוריי.

כיום אני נהנה יחד עם משפחתי ילדים נכדים וכו' ואנו מבלים רבות יחדיו. נפגשים לעיתים קרובות יוצרים יחד לבילויים טיולים ועוד, ומקיימים מפגשים קבועים מדי שבוע בביתנו "עוסקים" בענייני דיומא, מנתחים נושאים כגון ספורט מחשבים ומשחקים מיוחדים בהתאם לגילאי המשתתפים "בדיון".

גם את נושאי הספורט האהוב עלי ובמיוחד כדורסל, בגלל מגבלות בריאות אני צופה באירועי ספורט בטלוויזיה.

הרחבת המשפחה

אני מאוד שמח להשתתף עם נכדי ונכדותיי במשחקים, בהתאם לגיל "הפרטנר" מגיל שנה עד גיל שניים עשר. כיום אני אבא לשלוש בנות נהדרות, כולן בוגרות אוניברסיטה ואקדמאיות, נשואות שהקימו משפחות ואני "עשיר" בנכדים ונכדות. אני סבא לשמונה נכדים ונכדות. הבכור הוא יובל גלעד השותף שלי לפרויקט הקשר הרב דורי, אנו מבלים בצוותא הן במסגרת הפרויקט והן בהרבה מסגרות אחרות. מחצית מנכדי הם בנים: יובל בן 12, בן בן 9, ניר בן 7 ורון בן שנה. המחצית השנייה הן בנות: שיר בת 10, מעין בת 9, שחר בת 4 ואלה בת 4. כאמור הקשר בינינו וכן הקשר בין כל הנכדים והנכדות, ההורים הוא הדוק ופגישות בינינו הן תכופות. אנו מבלים יחדיו בסופי שבוע, באירועים, בטיולים, בפיקניקים ועוד.

הזוית האישית

מספר: שמחתי לשתף את נכדי יובל בסיפור הגעת המשפחה לארץ ישראל, ההתפתחות והתלאות בראשית הדרך. שמחתי להעביר מידע מורחב לדור ההמשך של המשפחה. נהניתי בעבודה המשותפת עם הדור הצעיר.

המתעד: אני מאוד נהניתי מהפרויקט; מהשיתוף בסיפורים עם סבי; מזמן האיכות שהיה לי איתו פעם ראשונה ומהכרת העבר של משפחתי.