מאגר סיפורי מורשת

שמי ליה פלדמן, אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי עם סבא שלי יהודה שגיב. סבי נולד בשנת 1941 בעיר איסטנבול שבטורקיה. הוא עלה לארץ בשנת 1970.

תמונת ילדות

סבא יהודה מספר לליה:

"אני בן 8, אבא שלי לוקח אותי לרחוב ליד כיכר תקסים באיסטנבול. כל הכיכר מלאה ביהודים. פתאום ,החלון של הקומה השנייה או השלישית נפתח ומופיעות שם שתי בנות בתלבושת כלה ומרימות את דגל ישראל. כל הקהל מתחיל למחוא כפיים בהתלהבות ספונטנית. בתורכיה, ובמיוחד בתורכיה של אז, התלהבות כזו הייתה לא חוקית אבל למי היה אכפת? כולם מחאו כפיים בהתלהבות. אבא שלי ז"ל מראה לי את החלון בו הייתה הקונסוליה הישראלית הראשונה ואומר לי: "אתה רואה את הדגל? אבא שלי ואבא של אבא שלי ואבא של אבא שלו  2000 שנה כל הדורות חלמו לראות את הדגל הזה ולא זכו ואתה זכית!" היום הזה עיצב את חיי.

מה שלא ידעתי אז, כשהייתי בן 8, זה שלימים אהפוך לפעיל ציוני, אקים עם חבריי את המועדון הציוני הגדול בתורכיה   ושבחתונה שלי, ישתתפו כל עובדי הקונסוליה כולל הקונסול הישראלי עצמו והנספחים כולם.

תיאור: פתיחת הקונסוליה הישראלית באיסטנבול, תורכיה 1949. בטקס השתתפו כעשרים אלף מיהודי תורכיה. (תרומת הקרן לציון 500 שנה) מספר תמונה יחידה: 42725 © כל הזכויות שמורות עשרים אלף איש שנכחו בפתיחת הקונסוליה היוו יותר ממחצית מיהודי טורקיה שחיו אז במדינה זו.

עיתון מקומי בשם "שלום" עם כותרת "ברוך שזכינו להיום הזה". (העיתון כתוב בספרדית-לאדינו עם כותרת בעברית).

כ"ט בנובמבר

ארוע נוסף שחרוט בזכרוני היטב, היה בכ"ט בנובמבר. הייתי בן 6 כשכל המשפחה ישבה מסביב לרדיו הגדול ושמענו בהתלהבות את ספירת הקולות "מקול ישראל" בירושלים בלאדינו. אחד מבני המשפחה (חיינו כל הדודים הדודות הסבא והסבתא באותו הבית) היה אחראי על רישום הקולות. אני זוכר את השמחה של אותו ערב עד היום.

"התקווה" בפעם הראשונה בטורקיה 

בפעם הראשונה שהגיעה נבחרת ישראל בכדורגל לשחק נגד תורכיה, אבא שלי לקח אותי  למשחק באיסטנבול. זכיתי לראות את חודורוב וגלזר, השחקנים האגדיים. האיצטדיון היה גדוש ביהודים שלא יכלו להריע לשני השערים שהבקיע  של גלזר. הפסדנו 3-2 אבל למי היה אכפת??? שמענו בפעם הראשונה בהיסטוריה את "התקווה" בטורקיה!!!

תמונה משפחתית

תמונה מיום הנישואים

קישור לתמונות נוספות של סבא יהודה

הזוית האישית

ליה פלדמן השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבא יהודה שגיב ותעדה את סיפורו.