מאגר סיפורי מורשת

השם של סבא שלי הוא אברהם צבי שטייף על שם סבא שלו אבל אנחנו קוראים לו אבי. הוא נולד בחיפה בתאריך 22/2/52.

תחביבו של סבא היה לשחק כדורגל בקבוצת ילדים הפועל חיפה ואהב מאוד לשחות. באחת הפעמים בזמן ששיחק כדורגל בעט בטעות בצינור שבלט מהדשא ושבר את האצבע ברגל, ועד היום יש לו סימן במקום.

הוא גדל בדירת שני חדרים ומטבח והוא ושתי אחיותיו ישנו יחד בסלון. ליד ביתו הייתה צרכנייה. עבודתו הראשונה הייתה מדריך של"ח, הוא בחר בעבודה זו משום שהוא אהב ללמד על היסטורית עם ישראל המאוחרת והוא עבד שם כשש שנים ולאחר מכן עבר לערבה להפריח את השממה.

סבא וסבתא שלי נפגשו בתנועת הנוער בגיל 14 חברות שהובילה לחתונתם כשהוא היה בגיל 21.

במלחמת יום כיפור שהייתה בתאריך 6 באוקטובר 1973 גייסו את סבא שלי למלחמה תוך כדי שהוא טייל עם אמא שלי כשהיא בתוך עגלת תינוקות. הוא גוייס כדי לשרת בצ"ט (ציידי טנקים). אחרי זמן מה הוא היה שולח לסבתא שלי מכתבים ועליהם רשום בבול "צט". סבתא שלי לא ממש התייחסה אל הבול ורק קראה את המכתבים, עד שפעם אחד היא רצתה לדעת מה זה אומר "צט"? אז היא שאלה את האח שלה שהיה באותם זמנים קצין גבוה בצבא. האח  של סבתא שלי תוך שנייה קיבל פנים חיוורות על המקום משום שהוא ידע שכל מי שהולך לשם כנראה ימות על המקום מההפגזות שהטנקים המצרים יחזירו עליהם אחרי שינסו ליירט את הטנקים. הוא לא סיפר את זה לסבתא שלי אז היא לא ממש דאגה.

כשסבא שלי היה בדרך לבצע את המשימה הזו בדקה התשעים לפני שסבא שלי נחת מהמסוק לבצע את המשימה וללכת להפציץ את הטנקים המצרים, הצבא החליט שזה מסוכן מדי לעשות את זה וביטלו את המשימה ואז הגייס של סבא שלי נרגע…

הזוית האישית

איתי יניב מתעד את סיפורו של סבא אברהם שטייף.