מאגר סיפורי מורשת

עלייתי לארץ ישראל

אמי ז"ל הרבתה בבקשות ובתחנונים בפני אבי ז"ל לעלות לארץ ישראל כי ההורים שלה וכל משפחתה עלו קודם לכן לארץ. אבי מצד אחד רצה לעלות לארץ כי הוא היה ציוני, אבל מצד שני חשש מאוד מהעלייה כי בבולגריה היה מנהל בכיר בכלבו וחשש במה יעבוד בארץ. לבסוף בשנת 1951 התקבלה החלטה משותפת לעלות לארץ ישראל. במהלך ההכנות לעלייה, חליתי במחלה שנית, שנקראה בזמנו סקרלטינה, שאז לא היו לה כל כך תרופות והייתה בקטגוריה של מחלות קטלניות. העלייה לארץ כמעט ונדחתה בגללי. הייתי בת חמש וחצי. לבסוף הצלחנו לעלות לארץ ישראל בתחילת שנת 1952. הפלגנו באנייה דימיטרוב, ההפלגה נמשכה כשבועיים. השהייה הייתה קשה מאוד. כולם שהו על הסיפון והיו הרבה מחלות מדבקות. הקאות, שלשולים, חום גבוה. עם ההגעה לנמל חיפה חיכו לנו על המזח דוד שלי, שלקח אותנו לביתם שביישוב שנקרא בזמנו עקיר. גרנו אצלם כעשרה ימים. לאחר מכן עברנו לחצר ביתם של חברים של ההורים שלי ביהוד. הקימו בחצר אוהל, ההורים שלי ישנו בו ואני ושתי אחיותיי ישנו בביתם של החברים במשך כשנה.

 

עליתי לכתה א' כשהשפה העברית לא הייתה שגורה בפי כמעט בכלל. אני זוכרת את יומי הראשון בכתה א' כשהמורה שאלה אותי מה שמי ומה שם משפחתי לא הבנתי את משמעות שם המשפחה. לאחר כשנה עברנו לגור במעברה, שכללה כחמישים צריפים. בכל צריף גרה משפחה בחדר אחד, השרותים היו בחצר והיינו מתקלחים בתוך גיגית. גרנו בצריף עד סיום כתה ח'. זו הייתה השכונה שלנו, כולנו שיחקנו יחד, למדנו שפות אחד מהשני אכלנו יחד ובילינו בחוץ עד שעות הערב. 

 

 

2016