מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לעולם לא אשכח את הרגע שהגעתי ארצה

חווה, הנכד אופיר והסבתא רבא
חווה בילדותה
עליתי לארץ מרומניה

עליתי לארץ בשנת 1964 בגיל 16, יחד עם הורי ואחותי.
הורי ניצולי שואה. אמי ואבי איבדו הורים ואחים. אבי איבד בשואה אשה וילדה בת שלוש. אנחנו משפחתו השנייה, אחרי המלחמה. 
 
תמונה 1
תמונה 2
 
 
משפחתי
החלום שלהם היה לעלות לארץ ישראל ולבנות כאן את ביתם ועתידם של הילדים. הגענו לארץ בשנת 1964 בשלושים לאוגוסט. כאשר נחת המטוס כולם שרו "הבאנו שלום עליכם". למרות שזה קרה לפני 51 שנים אני זוכרת ברור את האושר וההתלהבות שלנו. כשירדנו מהמטוס כולנו נישקנו את האדמה וזה היה טבעי להיות חדור ציונות ואהבה לארץ.
גרנו במורשה – שכונה ברמת השרון.
 
זמן קצר אחרי שהגענו, הגעתי ל "חברת הנוער" בקיבוץ געתון בגליל העליון המערבי. זאת הייתה התקופה הכי יפה בחיי. מהקיבוץ נסענו לחיפה ללמוד בלט, לקיבוץ עברון ללמוד ריקוד מודרני. בקיבוץ השתתפתי בפעילויות של השומר הצעיר ומאוד אהבנו את הטיולים, הפעילויות ואת ה"אש לילה".
 
אחרי שברומניה זרקו אותי מתנועת הצעירים בגלל אנטישמיות, השומר הצעיר קלט אותי והחיבור היה מיידי. הצמידו לי משפחה אומנת מקובה. הם דיברו ספרדית ואני רומנית. הסתדרנו מצוין עד שלמדנו כולנו עברית.
 
בהמשך חזרתי למורשה ולמדתי רוקחות בתל אביב. עבדתי 45 שנים ואהבתי להיות רוקחת ולעזור לחולים.
 
היום אני סבתא ל 7 נכדים מדהימים שאני מאוד אוהבת. תמיד אזכור את החיים בקיבוץ, את ערבי שישי עם קבלת השבת וריקודי ההורה, שפתחו לפניי את השער לחיים בארצנו האהובה.

מילון

אנטישמיות
שנאת יהודים

ציטוטים

”אין דבר העומד בפני הרצון (לעלות לארץ)“

”צריך להאמין בחלום ואז יתגשם“

הקשר הרב דורי