מאגר סיפורי מורשת

המושג ארץ-ישראל ליהודים החסידים ברוסיה היה בבחינת "לשנה הבאה בירושלים" . בכל חג יהודי היו נוהגים להזכיר את ארץ- ישראל אך כמו רוב היהודים בעולם חיכו היהודים החסידים לבואו של המשיח. ארץ ישראל

הייתה רק כסמל דת ולא רעיון מעשי להגשמה.

המפגש הראשון עם רעיון הציונות האמיתי היה כשסבתא רבא הייתה בת 14 ולמדה שנה עברית. למרות שהייתה הצעירה שבבית הבינה שמקומם של היהודים הוא לא ברוסיה. היא לא יכלה לסבול את הפוגרומים, האנטישמים

ולא כמו היהודים רבים היא לא רצתה לכופף את הראש ולחכות לימות המשיח. בכל התהליך הזה היה משהו מן המהפכנות, מרידה בכל המוסמכות החברתיות של היהודים וגישה חדשה בראיית הדברים. אנשים כמו

סבתא רבא שלי נחשבו למשוגעים וללא שפיות בדעתם ואפילו לבוגדים ביהדות! אך סבתא לא התייאשה מניסיונות השכנוע והלחץ של הסביבה לנטוש את רעיונות הציונות ובאותו זמן גם כבר לא הייתה דתית למעשה. מגמת פניה של סבתא התחזקה לאחר שהכירה וגיבשה לעצמה את הרעיון הסוציאליסטי. ורעיון בניית ארץ ישראל על רקע חברה בריאה ומתוקנת החל להיות מוטיב חשוב ומכוון את דרכיה.סבתא שמעה (או "הריחה" כדברה…) על ערבים שהיו מיוחדים להרצאות של אנשים שבאו מארץ ישראל וסבתא הגיעה לכל המפגשים האלו והצטרפה לתנועה הציונית בעיר : מפגשים של נוער, מבוגרים, שבהם דברו, שוחחו ותכננו תוכניות על ארץ ישראל.

בן יום החלה מלחמת האזרחים ומצבם של היהודים הורע ורבים החלו לחשוב על הבריחה מרוסיה.

שאיפת סבתי הייתה לעבור את הגבול רוסיה- רומניה וברומניה להצטרף לתנועת "החלוץ" ולהגיע בסופו של דבר לארץ ישראל ובה להגשים את אידיאות הציונות שלה. סבתא, בת אחותה ובנה נסעו לעיירה על יד גבול רוסיה

רומניה וניסו לעבור את הגבול בעזרת מבריח (שקיבל הרבה כסף…) אך נתפסו כמה פעמים.פעם אחת יצאה

קבוצה של 60 איש (וסבתא ובת אחותה + בנה ביניהם) והחלו לעבור את הגבול אך נתפסו על ידי משמר הגבול והוכנסו לחדר שהקיפה אותו גדר נמוכה. במהומה שנוצרה איבדה סבתא קשר עם קרוביה ומאוד דאגה להם מכיוון וידעה שהיא עצמה תוכל להסתדר אך בת אחותה הייתה אישה חסרת ביטחון ותושייה.

 

בינתיים פגשה איש מהעיירה שהציע לה לעבור את הגדר לברוחולהיכנס לבית היהודי הראשון שתראה.

אך לסבתא רבה שלי הייתה אחריות כלפי קרוביה ולא יכלה פתאום לברוח בלי להודיע להם. וכך החלה מחפשת

אותם וכשמצאה הסבירה להם את רעיון הבריחה, ושילחה אותם, ובדיוק כשרצתה היא עצמה לברוח לא יכלה כיוון שהחיילים כבר כיתרו אותם מסביב. וכך נשארה סבתא בודדה, שבויה בידי החיילים הרומנים שנודעו כברברים

ביותר. החיילים הכניסו את הקבוצה שנותרה למבנה מוזנח והפרידו את הגברים מהנשים. את הגברים עינו עינויים שונים ועל הנשים פקדו להיכנס לחדר אחר. סבתא רבה שלי לא הייתה נאיבית וידעה עם מי יש לה עסק… בכיסה היה אולר קטן שתמיד החזיקה איתה וכשנכנסו לחדר חתכה לעצמה חתך במעלה הרגל שהחיילים יחשבו שהיא פצועה קשה ועומדת למות. ובאמת שהדליקו את האור החיילים חשבו שהיא פצועה קשה, והוציאו אותה מהחדר.

 

כל הלילה לא יכלה סבתא לישון  מרוב חרדה.בבוקר נאמר לקבוצה ששליח בא ופדה אותם ושילכו לאורך הגבול

כק"מ ושם תחכה להם עגלה שתיקח אותם לעיירה יהודית. הקבוצה החלה ללכת וכשחצתה את הגבול החל

המשמר הרוסי לירות עליהם ולא הייתה להם ברירה אלא לחזור לגבול הרוסי ושם ציוו עליהם החיילים לחזור לעיירה ממנה יצאו. וכך תחת משמר כבד ואי ודעות מה יעשו איתם. החלה הקבוצה לצעוד לעבר עירה יהודית. לסבתא היה סיכוי לברוח מהחיילים כיוון שצעדה קדימה מהר. אך לסבתא הייתה אחריות ציבורית (שהכשילה אותה במקרה זה): היהודים מאחור דיברו בקול רם ובדיוק היו קרובים לבית המשטרה (שממנה חששו היהודים) לכן חזרה סבתא להשקיט אותם ובדיוק ברגע זה כיתרו אותם החיילים והחלו לירות עליהם!.

סבתא ברחה והסתתרה בבית שימוש מזוהם וכשהשתרר השקט חזרה לבית שבו התגוררה לפני שניסתה

לעבור את הגבול. ואחר כך סיפרו לה שהייתה חולה כחודש!

סבתא בניגוד לאופייה התייאשה והחליטה שאת הגבול הזה היא לא עוברת. לאחר ש- 8 פעמים! לא הצליחה.

בינתיים עבדה בעבודות שונות בעירה. יום אחד הגיעו לעיר מכרים שלה ולאחר שסיפרה להם את סיפורה וכן

ששמעה שבגבול פולניה יותר קל לעבור שכנעו אותה לנסות עוד פעם איתם ועם מבריח ששמעו שהוא מצוין.

בינתיים קיבלה סבתא מכתב מעגלונים שהיו מקשרים בין העיירות שאחותה ואימה הגיעו לעיירה הסמוכה.

סבתא חשבה שבוודאי הן זקוקות לעזרה , לא היססה וחזרה עם העגלון לעיירה לקחת את אימה ואחותה. הן שמחו כמובן לראותה אך כעסו עליה על שהסתכנה ובאה. בדרך חזרה לעיירה של סבתא תפסו אותם קוזקים אוקראינים ורצו לקחת אותם ליער ובעצם להרוג אותם אך בדיוק עברה שיירת חיילים רוסיים ששחררה אותם. באותו לילה הצליחה סבתא  לעבור את הגבול ולהגיע לקישינב ברומניה. בקישינב בחל פרק "החלוץ" שהיה בעצם מחנה ששם התארגנה קבוצת יהודים חלוצים שהוכשרו לעבודה וציפו לעלות לארץ ישראל.

בסוף סבתא קיבלה הודעה שהיא יכולה לעלות לארץ באונייה קטנה והייתה צריכה להיפרד מאימה ואחותה שהחליטו להגר לאמריקה שבכלל לא משכה את סבתא רבה שלי שמה שעניין אותה זה רק לעלות לארץ ישראל.