מאגר סיפורי מורשת

עד אוקטובר 1956 שלטונות פולין לא התירו ליהודים, לעזוב את פולין ולעלות לא"י. בתום מבצע קדש נפתחו השערים וכל יהודי אשר חפץ היה עלה לארץ.ž העיר שצ'צין הייתה עיר גרמנית .אשר שימשה את הצבא הגרמני כמחנה אספקה .היו בה בונקרים מלאים בתחמושת. כאשר צבאות הברית החלו את מתקפם על גרמניה ראשית הם הפציצו את כל מאגרי התחמושת  ,אשר אוחסנו בשצ'צין. העיר נחרבה כמעט עד היסוד. כל תושביה הגרמנים נטשו את העיר וברחו לתוך גרמניה.

אחרי ניצחון בעלות הברית,העיר סופחה לפולין. מנהיגי פולין הושיבו יהודים רבים אשר שרדו את המלחמה.ž להוריי הייתה אפשרות לנסוע לקנדה ,אך הם העדיפו כמו הרבה יהודים אחרים לעלות לא"י.ž בשבוע הראשון של חודש ינואר 1957 ארזנו את מטלטלנו  והחל המסע לארץ של משפחתי ודודתי ומשפחתה. žבלילה קר וקפוא עלינו שתי המשפחות לרכבת אשר נסעה לורשה. משם המשכנו ועברנו את הגבול לאוסטריה, בוינה המתנו לרכבת אשר אמרו הייתה להסיע אותנו לגנואה עיר נמל באיטליה. בזמן ההמתנה לקחו אותנו באוטובוס לסיור לילי בעיר. הייתה זו חוויה יוצאת מן הכלל לילדה קטנה לראות בפעם הראשונה פלא של ממש- מדרגות נעות ,שלטים צבעוניים  מוארים ועוד כהנה וכהנה מראות שלא הכרנו בתום שבוע ימים עלינו על אוניה אשר נקראה "ארצה".הייתה זו אנייה קטנה וישנה. על האנייה התקבצו עולים מפולין ,הונגריה ומארצות צפון אפריקה. כנראה מלוב. הסוכנות העמיסה אנשים רבים מכפי שאוניה יכלה להכיל.ž

הייתה צפיפות רבה. למרות הדוחק לא נשמעו תלונות .כולם היו בצפייה להגיע לארץ.ž אחרי כיומיים של שייט התעוררנו בבוקרו של יום חורפי. סערה עזה הייתה בלב ים. השמים התקדרו והעננים היו שחורים ומאימים.žגלים עזים וגבהים הכו באנייה. האנייה הטלטלה מצד לצד. בגלל הטלטולים הרבים חדר האוכל נסגר ,והימאים חילקו תפוחים לכל הנוסעים. עולים רבים לקו במחלת הים והקיאו,האווירה הייתה קשה. לצד האנייה שלנו שטה לה אניית משא צרפתית. לרוע מזלה הגלים גברו עליה והיא טבעה. כך ראינו חבילות מהאנייה צפות על פני הגלים. גם האנייה שלנו נקלעה לבעיה ,ולא היה באפשרותה להמשיך במסע. היה חשש גדול שמא גם היא תטבע. וכפי  שמקובל האנייה צפרה שבע פעמים S.O.S  לעזרה .צוות הימי החל לחלק כריות הצלה לנוסעים .הם תדרכו את כולם כיצד יש להתנהג.ž אנשים התכנסו בתוך עצמם,היו אנשים שהחלו להתפלל והיו כאלו שחלו לבכות.ž אבי הורה לנו לא לחגור חגורות הצלה אלא לשבת בתא שלנו. אבא הבטיח לנו כי לא יעונה כל רע וכי ה' ישמור על כולנו ונשרוד את הסערה.

כעבור יום הסערה שכחה .כאשר עלינו לסיפון ראינו שמים כחולים ובהירים.ž לא היה זכר לסערה מלבד חבילות אשר עדין צפו.ž עולים רבים התקבצו על הסיפון ופתחו בשירים ובריקודים. איזו שמחה איזו צהלה. כך המשכנו לשוט כיומיים עד שהגענו לנמל חיפה ביום שבת.

למחרת ביום ראשון 28.01.1957 ירדנו מהאנייה והתקבלנו ע"י הסוכנות.žנשלחנו לקריית נצרת.

.בישוב עבדו עדין פועלי בנין ערבים. היה זה המפגש הראשון עם אוכלוסיה שלא הכרנו. למעשה אנו הילדים די פחדנו. היינו העולים הראשונים אשר הגיעו לישוב. קיבלו אותנו  קומץ של ישראלים וותיקים. עוד הספקנו לקבל תקופה קצרה תלושים.ž

כעבור חמישים שנה מיום עלייתנו, יצאנו למסע שורשים אני ,אחותי ובת דודתי והבעלים. סיירנו בעיר שצ'צין,בבית בו נולדנו וגדלנו,בבית הספר היהודי,בבית הקהילה היהודית ובחלקת הקברים של היהודים בו קבורים גם סבי ודודתי.