מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

מרים מיריצ'שי מפרס

העלייה ארצה
שכונת הבוכרים שנבנתה בשנת 1894
חלום להיות גננת

מרים נולדה בפרס בשנת 1948 למשפחה בעלת 12 ילדים והיא במקום ה-10. מרים הייתה הבת הקטנה במשפחה ולא קיבלה יחס מיוחד. מקור שמה מגיע מהתנ"ך, על שם מרים הנביאה. אחיה של מרים נהגו לקרוא לה מיריצ'שי.

מרים מפרטת על כל אחד מאחיה ואחיותיה: יוחנן (האח הגדול) אותו כבדנו כמו אבא, עזיז – היה מסור למשפחה מאוד, אליהו – יד ימינה של אמא בטיפול הילדים,  דוד – היה הכי קשור לאמא והיא הייתה דואגת לו הרבה, שלמה – דאג למשפחה מבחינה כלכלית, היה דואג להביא מזון הביתה. אילנה, מלכה – אחות שדאגה כמו אמא,  כוכבה – נדיבה מאוד לסביבה ובמיוחד לאחיה, בתיה, מרים( המספרת), נחמיה, מרדכי.

מרים מספרת שחוותה לידה מחדש כשעברה תאונה קטלנית בפסח תשע'ו והייתה מחוסרת הכרה במשך שבועיים (מונשמת ומורדמת). כשהתעוררה, הרגישה שהקב"ה נתן לה את החיים במתנה כאילו נולדה מחדש.

מרים גדלה עד גיל 10 בבית אחיה עזיז בפרס עם שאר משפחתה. זוכרת את הבית כגדול ומטופח עם גינות ובריכה גדולה. חיו בבית זה 9 נפשות.(ליד הבית הייתה מרפאה וחנות מכולת קטנה). כשמלאו למרים 10 שנים היא ומשפחתה עלו לארץ ישראל והתיישבו בירושלים, מרצונם החופשי. מאז לא יצאה מארץ ישראל. הקליטה הייתה קשה בגלל קשיי השפה והמנטליות ולכן נאלצה להפסיק את לימודיה לאחר 8 שנות לימוד (ולא 12).

הדברים האהובים על מרים:

תחביביה של מרים היו לקרוא ולתפור שמלות בעיקר לבובותיה. החג הכי האהוב על מרים הוא פסח. המאכל האהוב על מרים הוא: חורמסבזי – מאכל פרסי אותנטי. השיר האהוב על מרים הוא אנר אנר- שיר בפרסית וכבר לא זוכרת את מילותיו. מרים הייתה משחקת עם אחיה הצעירים ממנה משחק בובות- שמוכר עד היום.

השיר שמרים הכי אוהבת – אנר אנר

מרים לא הייתה בגן ילדים. התחילה ללמוד כיתות א' ו-ב' בפרס וכשעלתה לארץ המשיכה את כיתות ה' עד ח'. בהמשך בכיתות ט' ו-י' למדה תפירה בתיכון מקצועי בפתח תקווה, בבית בלומה ובסך הכל למדה מרים 8 שנות לימוד. מרים חוותה אירוע קשה לאחר שעברה ממקום לימודה לפנימיה. המעבר היה קשה מאוד ומרים לקחה אותו לליבה. וכמו שיש חוויות קשות יש גם משמחות – אחותה בתיה הייתה רווקה הרבה שנים ולאחר חיפושים רבים התחתנה – אירוע שגרם למרים שמחה רבה.

מרים נקי עובדת בתפירה מגיל 8 ועד היום מרצונה החופשי. בנוסף הוריה דחפו אותה ותמכו בה למקצוע זה. הבית בו גדלה היה עם הרבה מנהגים ואהבה גדולה כלפי היהדות וחגי ישראל. בשבת הגדול נוהגת מרים לבשל חיטה ובפסח לתפור בגדים חדשים לכבוד החג. מרים לא שירתה בצבא אבל אכן חוותה את מלחמת ששת הימים ויום כיפור. כשהיא מדברת על מלחמות אלו היא חשה מועקה גדולה מכיון שבזמנו הייתה נורא מפוחדת על אחיה ובמיוחד על בעלה וילדיה.

עבור מרים גידול הילדים היה איזה שהוא אתגר שתמיד עשתה אותו על הצד הטוב ביותר שיכלה לעשות. ומוסיפה שנתנה את כל כולה לכל ילד וילד שלה. מרים מסבירה כי הלימודים הם דבר משמעותי וקריטי לחיים. שאלנו את מרים מה היא רצתה להיות והיא ענתה: "התפירה תמיד הייתה בלבי אבל החלום שלי היה להיות גננת בגן ילדים".

מרים הכירה את בעלה בשכונת הבוכרים בירושלים בשנת 1965 כשהייתה בת 17. חתונתם של מרים ויוסף התקיימה באולם "טירת חן" ולפני החתונה התקיים טקס חינה ואירוסין. למרים שלושה בנים, חמש בנות ולמעלה מ-50 נכדים (בלי עין הרע) שמידי שבוע באים לבקרה.

מרים כיום עקרת בית וסדר יומה מתבסס בבישולים וניקיונות. בשעות הפנאי של מרים קוראת היא תהילים.

 

הזוית האישית

פייגי דייטש מתעדת את סיפורה של מרים נקי

מילון

חורמה סבזי
תבשיל בקר עם שעועית אדומה, הרבה עשבי תיבול ותבלינים בבישול ארוך שמפיץ ריח טוב בכל הבית

ציטוטים

”הלימודים הם דבר משמעותי וקריטי לחיים.“

הקשר הרב דורי