מאגר סיפורי מורשת

שמי יפה גוטרמן, נולדתי בברית המועצות בעיר מינסק, בירת רוסיה הלבנה בשנת 1956.

אבי היה שריד יחיד למשפחה עניפה שנרצחה בתקופת השואה. כשגדל הצטרף לצבא הרוסי וכך שרד את המלחמה. אמי ברחה בזמן המלחמה (בשנת 1939) עם הוריה ומשפחתה להרי אורל, הנמצאים בצפון ברית המועצות. הם גרו בקולחוזים. בתום המלחמה חזרו לכפר לכפר בו נולדה, דוקורה, ליד מינסק, שם אבי פגש את אמי.

יש לי אחות הגדולה ממני בתשע שנים ושמה טניה.

בילדותי

בגיל שנה עזבתי עם הוריי ואחותי לפולין, היות ואבי היה אזרח פולני – ממשלת רוסיה איפשרה למשפחתי להגר לפולין. בפולין גדלתי עד גיל 3 וחצי, לאחר מכן עלינו לארץ לשכונת אמת אליהו בראשון לציון.

התגייסתי לצבא ושירתי כמדריכת עולים חדשים, שלטתי במספר שפות: רוסית, יידיש, אנגלית וצרפתית ובכך יכולתי לתרום בתפקיד זה. לאחר מכן למדתי לימודי תואר ראשון בגיאוגרפיה ולימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן. גיאוגרפיה היה תמיד המקצוע האהוב עליי כבר מבית הספר היסודי.

נישואין והקמת המשפחה

לאחר הלימודים נישאתי לסבא דודו, הקמנו יחד משפחה לתפארת בעיר רמת גן, נולדו לנו שלושה ילדים ולימים נולדו שמונה נכדים. בתקופה לפני שנישאתי אחותי נישאה בהיותי בת עשר, חייתי רק עם אמי והרגשתי בודדה, חלמתי על משפחה גדולה.

חוויה מרכזית מחיי בתקופה זו היא שחודש לפני חתונת אחותי, אבי נפטר. אמי נשארה אלמנה צעירה ונאלצה להתמודד עם קשיים כלכלים בתקופת מיתון קשה בארץ. הקשיים שחוויתי עיצבו את האישיות שלי, אך לא פגעו באופטימיות שלי וביכולת להתמודד עם קשיים.

אני נהנית ללכת להצגות ופעילויות עם הנכדים, ובזכותם עברנו מהעיר רמת גן לכפר סבא, על מנת להיות קרובים אליהם. הגשמתי את החלום ליצירת משפחה גדולה מכיוון שכולנו גרים באותה השכונה וכיף לי לארח את המשפחה לארוחות משפחתיות.

יום נישואיי

הזוית האישית

יפה: חשוב מאוד בעיני שהילדים והנכדים שלנו יעבירו את הסיפור המשפחתי לדורות הבאים ובכך לשמר את עברנו, כמאמר המשפט: "עם שאין לו עבר אין לו עתיד". אאחל לעדן נכדתי, שבשק המתנות שאעביר לה יהיו אופטימיות ואושר ושתהנה מכל מה שהיא בוחרת לעשות.

עדן: הרעיון לחבר בין סבים וסבתות לנכדים שלהם הוא רעיון מעולה, מכיוון שזו הזדמנות להכיר בצורה מעמיקה מעניינת על העבר המשפחתי. אאחל לסבתי שתהנה מהחיים, שתהיה בריאה ושמחה ושתדע שאני תמיד אוהב אותה. כמו שהיא אומרת לי: "להסתכל על חצי הכוס המלאה".