מאגר סיפורי מורשת

אני נולדתי בריגה (בירת לטביה) וגם למדתי שם בבית ספר לאומנויות (למדתי מוזיקה). אחר כך נסעתי ללנינגרד (כיום סנט פטרסבורג) ולמדתי באקדמיה למוזיקה משנת שישים ושבע ביקשנו לעלות ארצה והיינו מסורבי עלייה.

בפברואר שבעים ושתיים קיבלנו אישור והיינו צריכים לעזוב תוך שבועיים. הגענו בעשרים ואחד בפברואר (1972), נחתנו בלוד ונסענו לאולפן באשקלון. בדרך לישראל הייתה תחנה בווינה (בירת אוסטריה) ואירחו אותנו בארמון מפואר עם שמירה מאוד מסיבית.

מאוד התלהבתי מהיופי ומהנופים של אשקלון וסביבתה. אחרי חודש עם קבוצת צעירים עברתי לאולפן בקיבוץ גת, היינו שם באסיף בקטיף ובניקיון עבדנו בכל עבודות הקיבוץ. באוגוסט חזרתי למשפחתי עברנו לגור ביפו במעון עולים (ברחוב יפת).

המשכתי את הלימודים לתעודת הוראה במוזיקה, ובמקביל לימדתי בקיבוץ געש, ברמלה ובבת ים התחתנתי ובקיץ שבעים ושלוש נולדה לי בת.

כשלימדתי בבית ספר בבת ים, לימדתי חוג גיטרה. היו לי חמישה ילדים בקבוצה, המנהל בא לשאול אם הכל בסדר, ורציתי להסביר לו שהגיטרות מאוד גרועות ושבורות, ולא ידעתי איך להגיד את זה בעברית. אז נזכרתי על חורבן הבית הראשון והשני ואמרתי מר אלון: "הכל בסדר אבל הגיטרות מחורבנות" המנהל הסמיק, והילדים התפקעו מצחוק חזרתי על המשפט כי חשבתי שלא הבינו אותי, ורק אחר כך הסבירו לי מה פירוש המילה.

סיימתי את הלימודים והתחלתי ללמד בקונסרבטוריון עירוני ואני מלמדת שם עד היום גיטרה קלאסית ופסנתר.היום יש לי שני ילדים נשואים ושלושה נכדים בני 10,8,1 חודשים. אימא שלי גרה לא רחוק ממני ואני עובדתהרבה ומטיילת בעולם בכל הזדמנות בעיקר בחופשות של בי"ס.

 משתתפת השנה בתכנית הקשר הרב דורי, תשע"ד

מורה המנחה שלנו עדי