מאגר סיפורי מורשת

שמי סבטלנה גורן, נולדתי בשנת 1946 בבירוביג'ן, בירת המחוז היהודי האוטונומי שבמזרח הרחוק הרוסי (ליד סין). זוהי עיר מיוחדת ליהודים. בגיל שלוש עברנו למולדובה אשר בגבול עם רומניה. היינו שלושה אחים. אני הבכורה, אחרי ארבע שנים נולדה אחותי וכאשר הייתי בת שמונה עשרה נולד אחי הצעיר.

בילדותי

 הוריי עבדו כל הזמן ולכן נאלצנו אחותי ואני לשמור על אחינו התינוק ולמעשה גידלנו אותו. באותה התקופה המצב הכלכלי היה קשה, היה מחסור גדול באוכל, אז אכלנו את מה שהצלחנו להשיג. ברוסיה של אותם ימים, לא היו שמות לבתי הספר. אני למדתי בבית ספר מס' 10. המקצועות שלמדנו היו מגוונים מאוד ואהבתי במיוחד ללמוד אנגלית, כימיה ודקדוק רוסי. האירוע הזכור לי ביותר מבית הספר היסודי היה כשעליתי לכיתה א'. לבשתי שמלה חומה עם סינר לבן והיו לי פפיונים בקוקיות. באתי עם פרחים. כל התלמידים הבוגרים עמדו בשורה ואנחנו העברנו להם את הפרחים. מאוד התרגשתי. אחרי הצהריים ובבית הספר שיחקנו במשחקים כמו מחבואים, גומי, תופסת, קלאס ורכבנו על אופניים. בבית הספר  ביום האחרון של הלימודים בכיתה י"ב היה מנהג מקסים שנקרא "הצלצול האחרון". תלמידי כיתות י"ב עוברים ברחבי בית הספר ומצלצלים בפעמון לסמל את יומם האחרון בבית הספר.

עלינו לארץ בשנת 1978 ומאז מלווה אותנו במשפחתנו מתכון נהדר- מרק בורשט: מגרדים סלק וגזר ומרתיחים עם מים בסיר על האש. מוסיפים תפוח אדמה ולקראת סוף הבישול מוסיפים כרוב. מתבלים לפי הטעם ולפני ההורדה מן האש מוסיפים חמאה. גם הנכדה שלי מילי מאוד אוהבת את המרק..

מאלבום התמונות

הזוית האישית

מילי: היה לי מאוד כיף לעבוד עם סבתא ודיאנה יחד, זה מאוד עניין אותי לשמוע על עברה של סבתא שלי, סבתא חשובה לי מאוד ולכן היה לי חשוב לשמוע.

דיאנה: היה לי מעניין מאוד לשמוע את הסיפור, אני מאוד אוהבת לשמוע על סיפורים מן העבר בגלל השוני מהיום. תודה לסבטלנה, סבתא של מילי ששיתפה אותי בסיפורה האישי.