ללא הורים בישראל
בגיל 13 עזבתי את בית הוריי, עליתי לישראל עם קבוצה של נערות במסגרת עליית הנוער.
שמי ציונה אסרף, נולדתי בשנת 1937 בעיר קזבלנקה שבמרוקו.
קזבלנקה שוכנת על חופה האטלנטי של מרוקו. היא נחשבת לעיר הגדולה ועיר הנמל העיקרי של המדינה.
בית הוריי היה בית חם ונקי אפוף בריח תבשילים שהכינה אימי על הפתיליה. ביתנו היה בית פתוח ומזמין לכל. אבי יעקב זפרני היה אדם מפנק ודואג, לנו הילדים ולאשתו .
אבא עבד כסיד ופירנס אותנו בכבוד. הוא נהג ללכת לבית הכנסת עם אחיי, רק הבנים הלכו לתפילה בבית הכנסת. אנחנו הבנות ביקרנו בבית הכנסת כדי ללמוד בשעות הבוקר, ואחר הצהריים עזרנו בבית לאמא. בשעות הפנאי אהבתי לשחק עם חברותיי בחבל, היו לי שש חברות טובות.
אמי, אסתר לבית תורג'מן, הייתה תופרת ועקרת בית. הייתה לי אמא למופת , בנוסף על עבודת הבית וגידול תשעה ילדים היא תפרה לנו את הבגדים. אמא סבלה מצליעה ברגל אחת בגלל נפילה ועקב טיפול לקוי בפציעה. ולמרות הקושי הפיזי הבית היה תמיד מסודר, מטופח ונקי.
סבי מסעוד תורג'מן מצד אמי היה עובד אדמה.
לסבתי מצד אמי קראו מסעודה ואני קרויה על שמה, היא הייתה גבוהת קומה ובעלת עיניים כחולות, אמא שלי דומה לה. בילדותי הייתי רוב הזמן אצל סבתא מסעודה, היו לי שתי צמות בלונדיניות והיא תמיד סירקה לי אותם.
לא פעם נשלחתי על ידי אמי לשים במאפיה את הבצק שהיא הכינה כדי לאפות שם בתנור את הלחם, מגש הלחם היה כבד מאוד. פעם אחת בדרך למאפיה הסתכסכתי עם חברתי,היא הפילה אותי והבצק נפל יחד איתי, הבצק נמעך והתלכלך, כמובן שגם אני התלכלכתי. פחדתי לספר לאמא, ורצתי לסבתא, סיפרתי לה את האמת. היא עזרה לי להיחלץ מהבעיה, היא שוחחה עם אמי ואמרה לה שאינני אשמה..הן לשו ואפו בצק חדש והכל עבר בשלום, בזכות סבתא מסעודה ומאז אמא לא שלחה אותי עוד למאפיה.
אחיי ואחיותיי:
אחותי הבכורה היא מרסל, אחריה נולדו מרים, ריקי, לילו, אני נולדתי אחרי לילו ואחריי נולדו, יהודה, יוסי, אנט, ודויד.
אחיי ואחיותיי, כולם מתארחים אצלי בחגים ובשמחות, המשפחה שלנו משפחה חמה, דואגת ולבבית מאוד אחד כלפי השני, עד היום אנחנו דואגים זה לזה.
זכור לי שבילדותי ריקי ואני רבנו פעמים רבות .היא הייתה ילדה יפה ומגונדרת עם אודם ונעלי עקב, ואני נהגתי ללבוש אותם ולנעול את נעליה בלי רשותה ואת האודם שלה משחתי על שפתיי.כמובן שהיא כעסה עלי.
העלייה לארץ
בגיל 13 עזבתי את בית הוריי, עליתי לישראל עם קבוצה של נערות במסגרת עליית הנוער. כולנו נשלחנו למוסד לנערות בקיבוץ "מעלה החמישה",לקיבוץ שנמצא במערב ירושלים,הקיבוץ שוכן בראש אחת הפסגות הגבוהות שבהרי ירושלים. ממנו ניתן לצפות על כל שפלת החוף, מאשקלון ועד הכרמל, הנוף מרהיב ביופיו,
התאקלמתי יפה, למדתי את השפה, היו לי חברות ולא חסר לי דבר.
אחרי שנתיים עלתה אחותי מרים והגיעה למעלה החמישה לחפש אותי .אחרי שנה עזבנו יחד ועברנו למעברת שמרון שעל יד רמת ישי..
אחותי, מרים לקחה חסות עלי וגידלה אותי, בהמשך קיבלנו בית במגדל העמק.
הייתי בתנועת הנוער העובד, לבשתי חולצה כחולה עם שרוך לבן, יצאנו לשמור בקיבוצים ויצאנו לפיקניקים ביער בלפור הנמצא במגרש האחורי של מגדל העמק. ממנו נשקף נוף משכר של עמק יזרעאל, על שדותיו החקלאיים, בריכות דגים ומאגרי מים.
הוריי עלו לארץ בשנת 1964.אבא נפטר שנה לאחר שעלה ארצה.
בכל שלוש עשרה השנים שחלפו מיום שעליתי לארץ בשנת 1951 ועד לעליית הוריי, אבא התייסר על הפרידה. הוא יתייחס לעזיבתי את הבית כאל "חטיפה".
נישואים והקמת משפחה
את מרדכי אסרף הכרתי בחיפה, גם הוא היה תושב מגדל העמק, הוריו היו שכנים של אחותי מרים שבביתה גדלתי .נישאנו בשנת 1954 במגדל העמק .אחרי החתונה ירדנו ביחד לגור באילת.
בתחילה גרנו במעברה, ומאז העברתי את חיי באילת .
כל התושבים הכירו אותנו, הבית שלנו היה כמו בית הוריי בקזבלנקה בית חם ופתוח לכל, בעלי היה מזמין את כולם אלינו ואני אהבתי לארח.
מרדכי למד רעפנות לסוכך בתים ברעפים והיה הרעפן היחיד באילת. כל חייו הוא עבד כקבלן בניין ב"סולל בונה" ובמקביל ניהל את הקיוסק שלנו. הקיוסק הראשון שהוקם באילת היה שלנו ונמצא ליד קופת חולים כללית. עד היום אני מתפרנסת ממנו.
עבדתי כסייעת בגן ילדים ואחה"צ הצטרפתי לבעלי ועזרתי בניהול הקיוסק. בעלי ואני עשינו הכל יחד, גידלנו את ארבעת ילדינו, ישראל, יעקב, דויד, ורבקה.
את ישראל הבכור ילדתי בבית החולים "שערי צדק" בירושלים לשם הטיסו אותי במסוק .כי בימים ההם לא היה באילת בית-חולים.
ישראל היה בין הילדים הראשונים שנולדו באילת, ילד יפה, בלונדיני. תיירים היו נעצרים ומצלמים אותו.
ישראל נולד ב-1955, גר באילת, אב לליאור. יעקב נולד ב-1959, גר באילת, אב לאורית ונאור. דויד נולד ב-1962, גר באילת. רבקה נולדה ב-1964, היא גרה באילת, והיא אמא של אביעד.
כוחה של שמחת החיים
ילדיי למדו בבתי ספר בעיר וכולם שרתו בצבא. הטיפול בילדיי היה כייף, מאוד נהניתי, הייתי אמא מסורה. תמיד חגגנו ימי-הולדת, אירועים משפחתיים וחגים. השמחות במשפחה היו תמיד עם המון אוכל והנאה.
במהלך השנים למדתי מלאכת-יד ותפירה, גיליתי את עולם הציור ואהבתי לצייר. אני יודעת לעשות הרבה דברים שלא מחייבים לימודים מסודרים, אפשר להגיד עליי שאני יצירתית, חרוצה ומסורה. אני אוהבת לטייל ולבלות עם בני המשפחה והחברות, בזמנו שכוחותיי עמדו לי התנדבתי למען ילדים ונערים.
יש לי ארבעה נכדים, הם אוהבים אותי ומחבקים אותי .הם באים לבקר אותי גם בחופשות הקצרות מהצבא, אני מעניקה להם אהבה וחכמת חיים. אנחנו נהנים יחד, בשבילי הם כמו חברים .
אחרי שבעלי נפטר יהי זכרו ברוך בשנת 2009 לקיתי באירוע מוחי.
האובדן היה קשה לי מאוד, התאוששתי לאט והבנתי שצריך לקבל כל דבר בחיים, גם אובדן של איש יקר ואהוב. הבנתי שעלי להתחזק, להמשיך הלאה ותמיד לשמור על אופטימיות.
החלטתי לקחת את החיים בקלות וכך היה לי קל להתמודד.
תשע"ו
מילון
עליית הנוערעליית הנוער הייתה תנועה ציונית שהוקמה בגרמניה, במטרה להעלות צעירים יהודים לארץ ישראל, ולהכשיר אותם לעבודה חקלאית.
קיבוץ מעלה החמישה
מעלה החמישה הוא קיבוץ הממוקם בראש אחת הפסגות הגבוהות שבהרי ירושלים, מעל קיבוץ קריית ענבים והכפר אבו גוש, ולצד היישוב הקהילתי הר אדר.
ציטוטים
”החלטתי לקחת את החיים בקלות וכך היה לי קל יותר להתמודד. “