מאגר סיפורי מורשת

סבא רבא שלי, סבא יחיא (שלמה) זצ"ל וסבתא רבתא רבקה, עלו יחד במבצע "על כנפי נשרים". כשהמטוסים הגיעו לתימן לאסוף את האנשים, ראו התימנים ברוחם את המטוסים האדירים כאילו היו נשרים אדירים. יחיא ורבקה השתכנו באוהלים  שהיו בתוך מחנה העולים בעין שמר שבצפון, ולאחר שנה, עברו להתגורר במושב בטחה שבנגב, שם כל משפחה קיבלה חלקת אדמה לעיבוד תוצרת חקלאי לשימוש עצמי. המצב הכלכלי שלהם באותו תקופה היה גרוע אך עם השנים הוא התייצב. בשנת 1951 נולדו התאומים מיקי ודוד, התאומים הראשונים של מושב בטחה.

לימים עברה המשפחה למושבה אבן יהודה שבאזור השרון. יחיא ורבקה והילדים הנוספים, אילנה, זכאי וסבתי המדהימה נוגה. הילדות של סבתא שלי והאחים שלה במושבה אבן יהודה,  הייתה ילדות פשוטה מאוד בהשוואה לילדות שלנו היום. לא היה להם משחקי קופסא, לא היה להם מחשב,כמו שיש לנו היום. הם היו משחקים במשחקים כגון, 5 אבנים, 7 אבנים, מחניים, שוטרים וגנבים, דודו, קפיצות בחבל, וטיולי טבע.

כאשר אימי מורן התחתנה ערכו לה טקס חינה מסורתית על פי מסורת יהדות תימן, לפני חתונתה. בטקס אימי קיבלה מסבתא רבתא רבקה שרשרת שיש לה היסטוריה ארוכת שנים במשפחתנו. השרשרת עוברת במסורת מאם לבת לקראת החתונה מזה דורות רבים.

סבתא רבקה וסבא שלמה התפרנסו בעיקר מחקלאות. בשנת 1977 נפטר סבא שלמה מהתקף לב. סבתא רבקה, שתבדל לחיים ארוכים ומלאים, חלתה וסבלה רבות (איבדה את ריאתה) עדיין אישה שמחה. סבתי נוגה, חייה באשקלון ולה שלושה ילדים. הבכורה היא אמא שלי, מורן, לסבתא נוגה עשרה נכדים מדהימים.

הזוית האישית

הקשר הרב דורי של נטע אסולין עם סבתא נוגה.