מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לינסיה מצנר הסיפור שלי

אני וסבתא לינסיה
לינסיה, יעקב, יונית וחגי בתמונה משפחתית
חייה של סבתא לינסיה

סבתי לינסיה נולדה בשנת 1947 בעיר בוקרשט ברומניה.

בגיל 4 עלתה לארץ עם אחותה הצעירה רודיקה וההורים חנה וג'יקו בלום.

תחילה גרו במעברה ואחרי שנתיים עברו לשכונת "אפרידר" באשקלון. שם גרו בדירת שני חדרים, מוקפת בחצר גדולה ויפה. שם טיפחה סבתי אוסף קקטוסים. עוד, אספה ברכות לראש השנה, תמונות שחקנים ובולים. משחקי ילדות אהובים עליה היו: חמש אבנים, מחניים, קפיצה בחבל, קלאס ומחבואים.

זיכרון ילדות מיוחד הוא מקרה שבו לוויתן ענק נסחף לחוף הים וסבתי התרשמה מאוד מהיצור הענק והיפה.

כילדה, עולה חדשה שלא ידעה עברית לקח לסבתי זמן עד שנקלטה בגן במעברה. בהמשך, למדה בבית הספר היסודי "בית יחזקאל" ובתיכון על שם "תגר" שניהם באפרידר. בתיכון למדה מקצוע שהיום אינו בתוכנית הלימודים בשם גדנ"ע (גדודי נוער)  במקצוע זה למדו: קרב מגע, מסלולי מכשולים וקפיצות לברזנט.

סבתא מספרת שציפתה בכיליון עיניים לגיל 18 כדי ללכת לצבא ולהיות עצמאית וחופשיה. בצבא שירתה סבתא בבסיס טירוניות בה"ד 12, והייתה מדריכה ומפקדת של טירוניות. הדבר הכי מעניין היה הסיורים החודשיים לקיבוצים שנמשכו שבוע כל פעם.

לאחר השחרור למדה סבתא הוראה באוניברסיטה וסיימה תואר שני בניהול. במשרד החינוך עבדה מגיל 20 עד גיל 66 בתפקידים שונים. האחרון היה פיקוח על כל בתי הספר התיכוניים הממלכתיים במחוז ירושלים.

במעונות הסטודנטים באוניברסיטה הכירה לינסיה סטודנט לרפואה בשם יעקב מצנר, שהוא סבא שלי. החתונה נערכה בתל אביב בשנת 1971. בשנת 1973 נולד הבן הבכור חגי, שהיום הוא אבא שלי ושל אחי טל. בשנת 1976 נולדה יונית דודתי, שהיום היא אמא של זהר, יפעת ושגיא.

תמונה משפחתית: לינסיה, יעקב, יונית וחגי

תמונה 1

הזוית האישית

אריאל: נהניתי לשבת עם סבתא ולשמוע סיפורים מהעבר שלא ידעתי על המשפחה. במהלך העלאת הסיפור למדתי הרבה על סבתא.

לינסיה: היה לי תענוג גדול. שמחתי על הזדמנות לשבת רק איתך ולספר לך על נושאים שלא דיברנו עליהם בעבר.

מילון

כליון עיניים
קוצר רוח, ציפייה ממושכת הגורמת סבל

ציטוטים

”"אני חושבת שלימודים זה הדבר הכי חשוב כי זה הדבר שהכי העשיר אותי בחיים."“

הקשר הרב דורי