מאגר סיפורי מורשת

שמי אסתר.

נולדתי בקיבוץ אילון בשנת 1950. אילון הוא קיבוץ של "השומר הצעיר".

בילדותי הייתה קימת לינה משותפת בקיבוץ, זאת אומרת שתינוקות שנולדו נכנסו לבית התינוקות ישר מבית החולים.

למטפלת שלי בבית התינוקות קראו בלה. היינו שישה תינוקות ושתי מטפלות. אמא שלי הייתה באה להניק אותי כמה פעמים ביום והיה מקובל שיש "שעת אהבה" שבה אמא רחצה אותי ובילתה איתי ואחר-כך חזרה לעבודתה כגננת.

מבית התינוקות עברתי לפעוטון, עדיין שישה פעוטים בקבוצה. וכשעברתי לגן התאחדנו שלוש שישיות והיינו שמונה עשר ילדים. לגננת שלי קראו רבקה. תמיד ישנו "בלינה משותפת", בנים ובנות יחד ארבעה ילדים ביחד. אני מאוד מאוד אהבתי את זה. בערב ההורים היו מלווים אותנו לגן ושם נפרדנו מהם.

בגן חיכתה לנו הגננתמטפלת והיא קיבלה אותנו לארוחת ערב טעימה. אחר-כך לבשנו פיג'מות, צחצחנו שיניים והתאספנו לסיפור לפני השינה.

בלילה היו שתי "שומרות לילה" שדאגו בלילה לילדים עד כיתה ו'.

בית הספר היסודי היה גם כן באילון וכל מיבנה הכיל כיתת לימוד, ארבעה חדרי שינה, חדר אוכל, מקלחת ושרותים. בגיל הזה היינו די שובבים ובלילה כשהמטפלת שהשכיבה אותנו לישון הלכה, היינו מתחילים במשחקי הלילה. למשל "אמודאים": היינו מסדרים בחדר השינה שלנו כיסאות, פורשים עליהם כיסויי מיטה ומדמיינים שמתחתם נימצא הים התיכון ואז היינו צוללים ושוחים בכאילו.

משחק נוסף: כל חדר שינה הפך להיות משהו אחר:- מספרה, מרפאה, כלבו(חנות) וים. הילדים היו עוברים מחדר לחדר ומשחקים בהתאם לתפקידו של החדר הזה.

לדוגמה – במספרה היינו שמים את מכנסי הפיג'מות שלנו על הראש כאילו שזה שיער וקולעים צמה. את כל זה שחקנו עד ששמענו את צעדיה של שומרת הלילה ומיד היינו נכנסים למיטות ועושים את עצמנו ישנים. לילה טוב.

התייחסות אישית:

תקופת הילדות שלי בקיבוץ זכורה לי כתקופה יפה ושמחה ואהבתי את הלינה המשותפת.

הזוית האישית

היה לי היה מאוד לראיין את סבתא שלי, זה עשה עושה הרגשה טובה לדעת שאני משמרת סיפור של החיים של סבתא.