מאגר סיפורי מורשת

שמי גאיה אני משתתפת בתכנית הקשר הרב דורי ותעדתי את סיפורה של סבתא שלי שרה בן יהודה.

מדבריה של סבתי:

הגעתי לקיבוץ בגיל חמש, לקיבוץ יסעור שהייתה שם לינה משותפת. לפני כן גרתי בבאר שבע  כשהייתי בת חמש עברנו לגור בקיבוץ יסעור בו הייתה קיימת עם לינה משותפת, כמו בכל הקיבוצים אז (הילדים לא ישנו  בבית עם ההורים). היינו עם ההורים רק מארבע בצהריים עד שמונה בערב במשך ארבע שעות. בשמונה בערב, חזרנו לבתי הילדים והמטפלות השכיבו אותנו לישון.

בהמשך עברה המשפחה וחזרנו שוב לבאר שבע, זה היה כשהייתי בת 10. היינו שם שנתיים וכשהייתי בגיל 12 חזרנו לקיבוץ יסעור.

לי היה קצת קשה עם הלינה המשותפת בגלל שהייתי הילדה היחידה שרגילה לישון עם ההורים, כאשר יתר הילדים לא ידעו בכלל מה זה לישון עם ההורים. כשגרנו בבאר שבע ישנתי כמובן בבית עם הורי, הלינה המשותפת הייתה אז רק בקיבוצים.

המטפלות היו כמו האימהות שלנו. אני זוכרת שהיינו תמיד חייבים לישון צהריים עד כיתות ד-ה, אנחנו כשהיינו בכיתה ד כשהמטפלת היתה עוזבת את החדר והיה שקט היינו בורחים דרך החלונות ומסתובבים בקיבוץ ואחרי שעה היינו חוזרים למיטות.

היינו הולכים לבית הספר בקיבוץ ורק בכיתה ז' היה לנו בית ספר משותף, אזורי עם עוד ילדים מיישובים אחרים ולא רק מהקיבוץ.

בערב לא הייתה טלוויזיה, היו תכניות רדיו, תכניות מתח ואני זוכרת שהייתה תכנית שנקראה "שביל קליפת התפוזים". אני לא זוכרת על מה מדובר, אני רק זוכרת שזה היה מותח ואחרי שהמטפלת השכיבה אותנו לישון היינו יוצאים מהמיטות, מתכנסים סביב הרדיו בחושך ומקשיבים. מעשר או תשע היינו בחושך בשקט בלי שאף אחד ידע והיינו שומעים את התכניות וממש פחדנו וזו הייתה ממש חוויה.

מכיתה ז' היה לנו חדרים שנקראו חדרי נעורים היינו ישנים שם 2-3 בחדר , עד כתה יב' ישנו ביחד, רק מהגיוס לצבא חבר קיבוץ קיבל חדר לבד.

אני זוכרת שהייתי די חולנית הייתי חולה תמיד אנגינות (דלקת גרון). פעם חשבו שזו מחלה מדבקת, אז בכל פעם שחליתי, היו שמים אותי בחדר עם הבובות, לבד או היו מוציאים את הילדים מהחדר שלי ומשאירים אותי לבד. כשהייתי חולה לא הייתי הולכת ללמוד וזה לא היה לי כל כך כיף שהחברים שלי נהנים ומשחקים ואני לבד, לפעמיים המטפלת שלי לימדה אותי לרקום.

התחתנתי בגיל 25 ועברתי לגור בכפר החורש  בו אני גרה עד היום. אני אוהבת לטייל בארץ ובחו"ל, אוהבת את הטבע את הצמחים ואת הפרחים. אני אוהבת לרקום לסרוג לקרוא ספרים ולעשות פעילות.

במהלך השנים, עבדתי בחינוך גיל הרך, כמזכירה רפואית, במחלקת הזמנות, במאפייה של כפר החורש ועכשיו אני בפנסייה.

אני מאושרת ששתי בנותי גרות בכפר החורש ורוב הנכדים שלי גרים בכפר החורש.

הזוית האישית

גאיה: הסיפור היה מאוד נחמד וגיליתי דברים חדשים על סבתי, שלא ידעתי.