מאגר סיפורי מורשת

סבתא ציפי גדלה בעיר בית שאן.

כשהייתה בת 10, במסגרת תנועת הנוער יצאו למחנה לילי בהרי מנשה. באמצע הלילה נכנסו מחבלים אל תוך שטח המחנה, ריכזו את כל הילדים לאוהל אחד… אלו היו רגעים מאוד מפחידים.

ברקע נשמעו יריות, אך אף אחד לא נפגע.

סבתא: "אני הייתי בלחץ, חשבתי שיקרה משהו, לא רציתי שמישהו יפגע, אני רק רציתי להגיע הביתה בשלום".

סיפור שני:

אבא של סבתא שלי היה סוהר בכלא של המחבלים הכי מסוכנים.

באחד הלילות מחבל ברח וסבא רבא שלי והצוות שלו רדפו אחרי המחבל וסבא רבא שלי נפל לתוך שלולית ענקית של בוץ טובעני ולא מצאו אותו כמה ימים עד שאחד האנשים שהיו איתו בצוות מצא אותו אחרי שלושה ימים מעולף. אחרי טיפולים רבים ללא ניתוחים הוא ניצל.

סבתא שלי והאחיות שלה היו מפוחדות מאוד, הן לא ידעו שאבא שלהם נעדר לכמה ימים, סבתא שלי סיפרה לי שברגע שהיא שמעה על זה היא הייתה בשוק, היא לא הצליחה להבין שאבא שלה נעדר לכמה ימים, כל האחים והאחיות נתנו לו חיבוק ענקי וקפצו עליו.

הזוית האישית

מאחל לסבתא ציפי שיהיה לה רק טוב, שתמיד תהיה בריאה ומאושרת. מודה לה על הזמן שהקדישה בשבילי והשקיעה בי. למדתי מסבתא שהכל אפשרי ושאסור אף פעם להרים ידיים ולוותר.