מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בבית חולים הקרייה בתל אביב., בתאריך  5.10.1949, גדלתי בשייח מוניס. "שייח' מוניס היה כפר ערבי צפונית-מזרחית לשפך הירקון, שנוסד בסוף המאה ה-18 או בתחילת המאה ה-19. בחודש מרץ 1948, במהלך מלחמת העצמאות, נמלטו תושבי הכפר ממנו, בתי הכפר נהרסו ברובם ואדמותיו צורפו לשטח המוניציפלי של תל אביב. לימים הוקמו עליהן אוניברסיטת תל אביב ומספר משכונות עבר הירקון." כיום, אזור בו נמצאת אוניברסיטה

רמת אביב.

 אחד מהמבנים המשופצים בשכונת שייח מוניס, אוניברסיטת תל אביב

ההורים שלי היו יצחק וחנה דניאלי. אבא נולד בטורקיה ואמא נולדה ברוסיה. במלחמת השחרור נולדה

אחותי מרים. בשנת 1948 שנת קום המדינה,  בזמן שלאימא שלי שהייתה בהריון, היו צירי לידה,

התחילו הפצצות ופגזים מכל עבר.ו מכוניות, לא היה אמבולנס ולא ניתן היה לנסוע בכבישים. אסור היה

למכוניות לנסוע . אבא הזעיק מיד רופא ומיילדת , כי לא היה ניתן להגיע לבית חולים. הרופא שהיגיע חשש

מאוד ואמר שאין סיכוי שאחד מהם יצא בחיים.

המיילדת לעומתו הייתה אופטימית ואמרה שמהידיים שלה אף אחד לא יצא מת. וכך היא יילדה את אימי.

למרות הקשיים אנחנו פה היום לספר את הסיפורים.  אכן היו אז ימים קשים , נאלצנו להתמודד עם אירועים

נוראים שהיו אז. בצד הזיכרונות הקשיים , אני זוכרת שהיו לנו הורים טובים, הורים שאהבו אותנו ושפינקו

אותנו והייתה לי ילדות נהדרת.