מאגר סיפורי מורשת

נולדתי בשנת 1947 בישראל בעיר הרצליה, במהלך מלחמת השחרור (חצי שנה לפני הכרזת המדינה) להורי סוניה וצבי שילוח.

נחשבתי לנס רפואי בפני שנולדתי לאחר עשר שנות ציפייה. רחל היה שמה של סבתי מצד אבי שנספתה בשואה שם החיבה שלי תמיד היה חלי.

בילדותי עם משפחתי

גרנו תחילה בבית קטן וישן בין שני חדרים יחד עם סבתי חיה מצד אמי, ברחוב בני בנימין.  אין זיכרונות רבים מהבית הזה כי כאשר מלאו לי כמעט שלוש שנים עברנו לבית חדש שבנו הורי במקום שהיה פרדס.

 מנגנת בפסנתר

אז נקרא הרחוב טשרניחובסקי, בהמשך הוסב שמו לאוצר הצמחים. הבית היה מרווח. את חדרי חלקתי עם סבתי שהדליקה וברכה על על הנרות מידי ליל שבת ואבי ערך קידוש. עד היום אני נוהגת להדליק נרות שבת ולשמחתי גם ילדי ממשיכים במסורת זו. היינו משפחה חילונית.

מאלבום תמונות ילדותי

הימים היו ימי "צנע" אני לא חשתי בכך מפני שהורי וסבתי דאגו שלי, הילדה היחידה והקטנה לא יחסר אוכל. המאכלים הזכורים לי בגעגועים מאותה תקופה היו: קציצות מדג פילה, חצילים, ציפס וירקות שהורי גידלו בחצר. מדי פעם היינו מתבשרים על "חלוקה" של מוצרים בחנויות. הורי הקימו לול תרנגולות שיום יום הטילו ביצים. זכור לי שהשתמשו בסוכר חום כי לבן לא תמיד היה. כל משפחה קיבלה "פנקס מזון" לפי מספר הנפשות. זכור כי פעם איבדה אמי את פינקס המזון ובכתה מפני שחששה שהמשפחה לא תוכל לקנות מצרכים. אינני יודעת כיצד הסתיים הסיפור.

הורי עבדו (אמי כאחות ואבי כעיתונאי במשרד ממשלתי) ואת פניי בבואי הביתה קיבלה תמיד סבתא חיה שהפליאה גם לבשל.

אני בילדותי

בגדים נתפרו בדרך כלל משמלות ישנות של אמא וסבתא ורק פעמיים בשנה נקנה לי בגד חדש ונעליים. לעומת זאת היו לי צעצועים רבים וספרים ובבית עמד פסנתר שחור שאמא נהגה לפרוט בו ובגיל שבע התחלתי גם אני עד גיוסי לצה"ל ועודני ממשיכה עד היום…

אמי, שעם הזמן הועלתה לדרגת אחות ראשית עבדה שעות רבות (לפעמים פנו אליה גם בשבתות וחגים) ואבי, היה חבר מועצת הרצליה שהייתה מאוחר יותר לעיר וכן חבר מפא"י – מפלגת השלטון של דוד בן גוריון. –כל זאת על טהרת ההתנדבות!

בשל עיסוקם של הורי היה בביתנו טלפון שהיה יחיד ברחוב וכל השכנים נהגו למסור את מספרו לקרוביהם שנהגו לצלצל ולהעביר הודעות. כאשר הייתי בת שמונה רחשנו את המכונית המשומשת הראשונה וקראנו לה טרנטה דה לוקס. לאחר סיום שרותי הצבאי עבדתי כמורה, נישאתי וילדתי שלושה ילדים מקסימים אסף, הדס ועודד וכיום אני סבתא מאושרת לעשרה נכדים מתוקים שעושים חיל (שש בנות וארבעה בנים) כולם חיים במדינת ישראל ואני שמחה לציין כי גם ילדיי ממשיכים את המסורת של הקידוש והדלקת הנרות מדי יום שישי, בד בבד מרבים לטייל בארץ ולהקנות לילדיהם את אהבת המולדת.

הזוית האישית

מיקה: נהניתי מאוד לשמוע את הסיפורים של סבתא על ילדותה. אני סבתא נהניתי להיות עם מיקה וגם שמחתי לראות שהיא אוהבת ומתעניינת בסיפורי ילדותי.

סבתא השתתפה בתכנית הקשר הרב דורי עם הנכד אייל יבור וזה הקישור לסיפורה הנוסף: הלוחם היהודי והמלאך בלבן