מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לחיות בדאז

סבתא כיום בגיל 90
אני וסבתא אצלה בבית
סיפור חייה של קטיה בדאז

סבתא רבא שלי מכונה "קטי", היא נולדה בתאריך 17.08.1927 בעיירה שנקראת "דאז'" בטרנסילבניה שברומניה כ- קטרינה פיוליפ.

בעיר דאז' חיו ששת אלפים יהודים שומרי דת ומסורת. משפחת פיוליפ הייתה ביניהם והייתה דתית מאוד. האב, יוסף, שמר מצוות אך היה מגולח זקן. הוא היה משכים קום וממהר לבית המדרש להתפלל וללמוד. אחר כך מיהר לחנות שלו, חנות גדולה לטקסטיל שהייתה צמודה לבית. בערב חזר ללמוד ולהתפלל בבית המדרש. לאחר מכן היה מצטרף למשפחתו לארוחת הערב.

האם רחל (על שמה קרויה סבתא שלי, אמה של אמי), ממוצא צ'כוסלובקי, הייתה אישה נמרצת ומשכילה שאהבה ספרות מודרנית ודיברה כמה שפות. היא הייתה דתיה מודרנית, שהתייתמה מאמה בגיל צעיר. לאמה קראו: קתרינה (קריינדל: כתר) ועל שמה קראה לבתה/ סבתא רבתא שלי: קטי.

סבה של קטי (אבא של אמא שלה), פראנק פיין, גר בצ'כיה. הוא היה איש חביב, משכיל ודתי. הוא התגורר בצמוד לבית הכנסת בו שימש כחזן. סבא יצחק פיוליפ (אבא של אבא שלה) התגורר בסמוך לביתה. לקטי היה אח קטן, משה ("מוישיקו") שהיה צעיר ממנה בשנה וחצי. הוא למד תורה בחדר מגיל ארבע ולאחר מכן למד בבית ספר למסחר. הוא וקטי היו קרובים מאד.

 

 

%d7%9e%d7%95%d7%99%d7%a9%d7%99%d7%a7%d7%95
מוישיקו, אחיה של קטי

 

%d7%a8%d7%97%d7%9c-%d7%95%d7%99%d7%95%d7%a1%d7%a3
רחל ויוסף הוריה של קטי

החיים בבית

בבית שמרו על מצוות ומסורת יהודית ודיברו גרמנית. קטיה ואחיה דיברו ביניהם בהונגרית ובבית הספר דיברו ברומנית. קטי דוברת 8-9 שפות. היהודים בדאז' נהגו לקיים מצוות: היו מדליקים נרות, עורכים קידוש והולכים לבית הכנסת בשבת. הם אכלו מאכלים יהודיים כמו: צ'ולנט, דגים, חלות ועוגיות קשות בשם "אירקיכלך" ושתו יין.

הם חגגו חגים לפי המסורת היהודית: סדר פסח (היה כשר למהדרין ובמצות נגעו רק בלילה הראשון). קטיה ואחיה היו מקבלים בגדי אביב ונעלים חדשים. בשבועות היו מקשטים את הבית בענפים של עץ אגוז. הם היו מניחים אותם על מסגרות התמונות שעל הקירות ועל השידות והבית היה מתמלא בריח טוב של עלים רעננים. בסוכות היו מקשטים את הסוכה ומשחקים בתוכה.בנוסף, היו חגיגות יהודיות כמו: חתונות, בר מצווה ושרו לקבלת השבוע החדש:  "גוט פין אברהם אינד יצחק…" עד היום קטי שרה תפילה זו גם בימי חול.

הבית היה גדול ויפה. הוא היה במרכז העיר. בבית היו המון ספרים -מספרות קודש ועד ספרות מודרנית וחילונית. בני המשפחה נהגו לשבת יחדיו לשתות תה ולשחק בקלפים. בחצר היה עץ גדול ומרשים. במלחמה השתלטו הנאצים על הבית והקימו בו מטה מרכזי. כיום משמש הבית כמרכז קניות/ קניון בו חנויות, מסעדות ובתי קפה.

החיים בבית היו טובים. המשפחה הייתה אמידה. היו נוסעים לטיולים ולחופשות סקי וקטי נהנתה מחינוך טוב: למדה צילום, אנגלית, צרפתית, פסנתר, ספרות  וריקוד. הייתה לה עוזרת שלוותה אותה לבית הספר וסחבה עבורה את ילקוטה. ובגדיה נתפרו במיוחד עבורה. עם זאת למדו אותה את עבודות הבית ולא הייתה ילדה מפונקת.

קטי הייתה יפת תואר, גבוהה מאד, צנומה ובעלת עיני תכלת. תלמידה מצטיינת ואושר לה ללמוד בבית הספר (רק ליהודי אחד מתוך 100 נוצרים היה מותר ללמוד). בגיל 13 נתנה שיעורים פרטיים ובכסף השתמשה לקניית ספרים (סוקראטס ופילוסופים אחרים) משום שחיפשה תשובות לשאלות על החיים, המוות, הדת ואלוהים.

השינוי

בגיל 17 קטי ומשפחתה הובלו ליער, לגטו. בגטו גרו באהלים. את סבא רבא של (דב נמש ז"ל) פגשה בפעם הראשונה בגטו כאשר טיגנה קציצות עם אמה והוא הגיע בעקבות הריח ואמו נתנה לו קציצה. בתום המלחמה חיכה לה בביתה. מהגטו פונתה משפחתה ברכבת למחנה ההשמדה- אושוויץ. כל משפחתה ומכרייה נספו במחנה. קטי שרדה .לאחר המלחמה חזרה לדאז'. בתחנת הרכבת חיכו הצעירים ששרדו וביניהם – דב. כעבור חודש התחתנו. דב היה בר מזל בעיניה כי אביו ואחיו נצלו והייתה לו משפחה. זה נתן לה בטחון.

%d7%a7%d7%98%d7%99-%d7%95%d7%93%d7%95%d7%91
סבתא קטי ודוב ביום חתונתם

העלייה ארצה

בשנת 1948 גורשו דרך בולגריה לקפריסין ומשם עלו באנייה ארצה. תחילה שהו בעתלית – במחנה עולים. אחר כך התגוררו בקיבוץ שריד. ומשם עברו לטבעון. לימים הייתה קטי מורה לאנגלית, חקרה, תרגמה ועבדה בחקר השואה באוניברסיטת חיפה ואלופה בברידג"‘. היום סבתא רבא שלי היא אישה חכמה דעתנית ומשכילה, חזקה ולא מוותרת, סקרנית, יסודית ומודרנית. היום בגיל- 90, עדיין שרה במקהלה, משחקת ברידג', מתעדכנת באייפון ובפעילה בפיייסבוק.

הזוית האישית

תום: היה כיף לראיין את סבתא ומעניין.

מילון

אירכיכלך
עוגיות ביצים

ציטוטים

”כל משפחתה ומכריה נספו במחנה.“

הקשר הרב דורי