מאגר סיפורי מורשת

החתונה הלא צפויה

שמי סמדר עמרם ביתן אני בת 70 נולדתי במרוקו ועליתי ארצה בשנת 1956 כשהייתי  בת 12,

יש לי חוויות רבות מתקופה זו, אשמח לשתף אתכם באחת מהן.

אני זוכרת את עצמי כילדה שאהבה מאוד לשחק עם החברות והחברים בחצר שליד הבית. יום אחד בעודי משחקת, שמעתי את אמי קוראת לי מספר פעמים, היה לי קשה מאוד להפסיק את המשחק אולם הפסקתי אותו בחוסר ברירה מאחר וראיתי שאימא מתחילה לכעוס, וצועקת בקול: " תיכנסי הביתה את לא מתביישת?! אנשים באו לבקש את ידך ואת משחקת בחול?"  לא הבנתי  בדיוק למה אמא מתכוונת, אני רק זוכרת שכעסתי מאוד.

מה? חתונה? אני? בגיל שלי?.

לא רציתי להיכנס הביתה כי לא היה אכפת לי בכלל, אבל אבי לא  יכול היה להגיד לא, בגלל שהיו אלה אנשי כבוד והיה לו קשה מאוד לסרב להם.

למזלי דוד שלי, היה לו קצת  אומץ לענות, אפילו שהיה קצת יותר קטן מאבא שלי והוא אמר באומץ: "קודם כל שאל את הילדה אם היא מסכימה ואחר כך תגיד להם לבוא" נכנסתי הביתה ו"קיבלתי על הראש" מאבא שלי ואמא שלי, כי בעצם לא הייתה לי זכות להגיד לא. ההחלטה היתה של ההורים ובכלל לא שואלים את הילדים.

החתן לא הגיע אלא רק ההורים שלו, הם אמרו לאבא שלי שאם זה בגלל שאני צריכה לגמור את הלימודים וזה כל כך חשוב לי אז זה בסדר שאני אמשיך ללמוד אבל העיקר שתהיה חתונה. ואני כמובן לא הסכמתי כי זה היה הדבר האחרון שעניין אותי באותו הזמן. הוריי כעסו עליי מאוד על כך שסירבתי, ההורים שלו היו אנשים מאוד מכובדים ובגלל זה אבא שלי רצה שאני אתחתן עם בנם והתבייש להגיד לא.

לשמחתי בסופו של דבר לא התחתנו, אומנם היה לי קשה בבית כי הרגשתי שאבא כועס מאוד. הבחור התחתן עם חברה שלי שבאה ממשפחה ענייה וכעת יש לה הזדמנות פז לשפר את מצבה.

כיום במחשבה לאחור אני שמחה על האומץ שהיה לי לעמוד מול המסורת שמכריחה להתחתן ללא אהבה וללא בחירה. ברוך ה' מאוחר יותר נישאתי באושר באהבה ובשמחה.

הזוית האישית

סבתא סמדר: מאוד נהניתי מהפרוייקט של הקשר הרב דורי, במפגשים אלה היתה לי ההזדמנות להכיר לנכדתי את סיפור חיי וילדותי. דרך זה התחברנו והתקרבנו יותר.