מאגר סיפורי מורשת

סבתא אסתר כהן מספרת לנכד אמיתי על מנהל בית הספר שלה:

 

 

יעקב טוביאש נולד בשנת 1900 בעיירה נובוגרוד, רוסיה, לאב ששימש כרב. אביו נאסר בשל פעילות נגד הצאר הרוסי והוברח לארצות הברית. יעקב טוביאש היה בין לוחמי הגטאות ועד למהפכה הסובייטית התגורר בעיירה זמברוב. יעקב ומשפחתו הוגלו לפנים רוסיה ב-1915 לאחר מות האב. בשנת 1921 חזר לזמברוב והתחבר למפלגת צעירי ציון. ניהל בית ספר ע"ש חנה סנש במקום ונרדף על ידי החרדים בשל היות בית הספר מעורב בנים ובנות. לאחר מכן ניהל את בית היתומים בלומז'ה.

 

 יעקב טוביאש מנהל בית הספר

 

יעקב עלה ארצה והשתקע בעיר צפת וגם שם היה מנהל בית ספר. יעקב סיפר לתלמידיו שעקרו את עינו באנקול, ושאיבד את כל משפחתו. כל שנה בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה, סבתי זוכרת אותו עומד ובוכה וצועק בקול את דבריו. הדברים שלו שקעו הישר בלבבות של תלמידי כיתות א'-ח' בצפת. סבתי אינה זוכרת בדיוק מה אמר, אבל ברבות השנים היא זוכרת את התחושה, את הכאב ואת הכוח אשר נבעו ממנו.

"החיה הנאצית הגרמנית", כך מצטטת סבתי את דבריו, ידו הימנית מורמת אל על ועינו האחת מתבוננת בחלל הריק. מאחורי הגדר עומדות כמה נשים מקשיבות, מוחות דמעה ומוחאות כפיים בסוף דבריו. תלמידיו אינם זזים. יודעים: מדם ליבו הוא מדבר.

 

 

אסתר כהן בילדותה בבית ספר

 

דבריו עוברים מדור לדור על ידי סבתי. מדהים לחשוב כמה מנהל בית ספר יסודי יכול להשפיע על ילדה שנולדה בארץ ואשר הוריה, עולי תוניסיה, לא ממש חוו קשה את השואה לשמחתה. המנהל הזה כל כך השפיע על סבתי שהיא מרגישה שהיא חוותה את השואה דרכו.

 

ברבות השנים, כאשר סבתי גדלה והפכה למחנכת בישראל היא התרגשה מחדש כל שנה ביום השואה ומאוד ידעה להעביר את ההתרגשות, החשיבות וההזדהות עם השואה שהעם היהודי עבר. סבתא גם הקפידה להעביר את הסיפורים ששמעה ממנהלה לילדיה, נכדיה וכמובן לתלמידים הרבים שחינכה במשך 40 שנים. 

 

תשע"ה – 2015