מאגר סיפורי מורשת

גאולה גרינשטיין כהן, נולדה ב-1928 בבנגאזי שבלוב, ניצולת שואה שעברה את הבלתי אפשרי ועלתה ארצה,  וזהו סיפורה :

כאשר הייתי קטנה, חייתי בלוב עם משפחתי הגדולה שכוללת 6 אחיות ו-3 אחים. השלטון האיטלקי ששלט בלוב הפך אותי ואת משפחתי לנתינים בריטים. אבי ברח עם הבריטים והשאיר את אמי לגדל אותנו לבד.

לקחו אותנו למחנה ריכוז שלא היה כל כך נורא ואחד מאחי גם ברח למחנה של הבריטים והאמריקאים. היינו שם שלוש שנים.

לקחו אותנו לברגן בלזן, המקום הכי נורא. לא היה אוכל, מיטות, מים, והיה צפוף.

למזלנו הרב היה הסכם חילופי שבויים ולקחו אותנו לליסבון שבפורטוגל ושם היינו במחנה שבויים. למדנו צרפתית ואנגלית ותוך בערך חצי שנה כבר ידענו לקרוא ולכתוב. בזמן שהיינו שם הבריטים השתלטו על לוב ומרוקו וקראו לנו לחזור הביתה – Rentrer a la masion. משפט זה עורר בי צמרמורת וכבר חשבתי איך אנחנו בורחים לישראל.

נשלחנו לקזבלנקה וקיבלו אותנו בחיוך, לא היו לנו בגדים והיה לנו קושי רב, והיהודים במרוקו נתנו לנו הכל ועזרו לנו בכך שלקחו אותנו לבתי מלון והצגות.

כאשר הגרמנים הגיעו למרוקו, ברחנו לאלג'יר ומשם באוניה ללוב ב-1943. היהודים בבנגאזי לימדו את הילדים עברית. רגע לפני העליה לארץ התחתנתי, הייתי בהריון וב-1947 הגענו לארץ.

מאז נולדו ילדים, נכדים, ונינים – צאצאים, בקיצור – היסטוריה!

הזוית האישית

סיפור קשה ומעניין, דוגמא של יהודי לוב שסבלו בשואה. ותודה לגאולה שהוסיפה לנו ידע חשוב זה, מתוך סיפורה האישי.