מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

להתחיל הכל מהתחלה

סבתא יונה
מאיה
סיפור העלייה של הורי ומשפחתי

שמי יונה ממן ואני סבתא של מאיה, נכדתי השלישית.

מאיהל'ה נכדתי האהובה:

רציתי לספר לך שכשהגחת לאוויר העולם, ביום אביבי ומיוחד, הרגשתי שהאביב עוטף אותי ומתוך ליבי זורמת האהבה אלייך כמו מים טהורים שזורמים בנהר. לא בכדי משמעות שמך היא מים בארמית וברומאית הוא נגזר משמה של אלת האביב והפריון "מאי". אני מרגישה שזכיתי לחיות בארץ ישראל עם המשפחה שהקמנו סבא מוטי ואני עם ילדי ונכדי, שאת, מאיה, אחת מהם. אך זה לא מובן מאליו… כי אני נולדתי בארץ אחרת- בארץ מצריים בשנת  1954 ולארץ ישראל עלינו…. לא בקלות ועם קשיים רבים. וזהו סיפור העלייה ששמעתי מפי הורי אסתר ויהושע היינה (לא זכרתי כי הייתי קטנטונת):

 במצרים

סבא רבא יהושע ז"ל וסבתא רבתא אסתר שתיבדל לחיים ארוכים נולדו בעיר קהיר שבמצריים. הם גרו "בקאסר אל אקסה בקובה"- מקום ליד ארמונו של המלך. סבא יהושע היה צורף הוא יצר תכשיטים מיוחדים שנמכרו לעשירי העיר ולכן יכלו הורי לחיות חיים באיכות טובה מאוד מבחינה כלכלית, תרבותית וחברתית. סבתא אסתר הייתה עקרת בית וטיפלה בשלוש בנות קטנטנות. ואני הייתי הבת השנייה.

סבתא יונה בילדותה במצרים 

תמונה 1

כל המשפחה במצריים

תמונה 2

ואז הכל השתנה….

העלייה

בשנת 1956 בהיותי בת שנתיים פרצה מלחמת סיני בין ישראל למצריים. השלטונות המצריים הודיעו להורי שאסור להם לצאת מהבית-הם נשארו בעוצר בית חמישה ימים. לאחר מכן הודיעו להם שעליהם לעזוב את המדינה תוך שלושה ימים. הכל נראה קשה מאוד.

שאלות רבות התרוצצו בראשם: מה עושים? לאן נלך? איך נסתדר עם הקטנטנות? לאן נגיע? מה ניקח אתנו? ( אפשר היה לקחת מזוודה לכל אדם). מה עם חנות התכשיטים, הבית והרכוש?? סבא יהושע התעשת מיד…. הם ארזו בגדים חיוניים את התמונות והכסף, את תכשיטים והמסמכים הסתירו בין הבגדים ומעט אוכל לצידה לימים הראשונים במסע החדש. את החנות, הבית והרהיטים סבא הפקיד בידי חבר, בתקווה שבהמשך הזמן הוא יצליח למכור הכל ולשלוח אליו את הכסף. בתום שלושת הימים , עלו על מטוס וטסו לצרפת. שם שהו שלושה שבועות ועלו לארץ ישראל.

בישראל

בירידה מהמטוס חיכתה להם משאית ומשם נסעו לקסטינה – מעברת עולים. הגיעו אל הבית – בית מפח שנקרא פחון.

בשכונת הפחונים

כל המשפחות שהגיעו הביטו על הפחונים שעמדו דוממים וקרים: כבישים – אין, חנויות – אין, חשמל – אין, מקרר – אין, מכונת כביסה – אין, אין… אין… אין… ואין… זה היה מפחיד, מדכא, והעיניים התמלאו דמעות. ההורים חיבקו חזק את הילדים אל ליבם והחליטו אל ייאוש – על הכל נתגבר ונחפש את ה-יש. זו הייתה הסיסמה, שהובילה להתחלה חדשה. ואז החל האתגר הגדול. סבא יהושע יצא לעבוד בעבודת דחק של הקרן הקיימת לישראל, יחד עם הגברים שבשכונה. והנשים- עשו הכל יחד באהבה ובחריצות. השכונה התמלאה ילדים ובשמחה שנבעה מהעזרה ההדדית והשכנות הטובה ולאט גם צמחה השפה החדשה השפה העברית. תוך חמש שנים גרנו בבית שנראה ארמון עבורינו בשכונת המ"ג – שהייתה שכונת צריפים.

בצריף מלא אהבה ושמחה

תמונה 3

חלפו הימים,

סבא יהושע עבד כצבע, כי ההכנסה הייתה גבוהה יותר, הוא הפך להיות הצבע המבוקש ביותר בשל חריצותו ומקצועיותו. במקביל סבתא אסתר התנדבה לעזור וכך הפכה להיות דמות מוכרת בנדיבותה ועזרתה. 6 ילדים נולדו למשפחה. 3 בנות במצריים ועוד 3 ילדים בארץ. הורי הצליחו לגדל אותנו פה בארץ ישראל. ארץ בה למדנו, התפתחנו וטיילנו. גם דרך הטיולים והסיפורים למדנו לאהוב את הארץ הזאת. ואני יונה ממן זכיתי להקים פה את משפחתי עם סבא מוטי ושנינו מקוים שהצלחנו להנחיל לילדנו את אהבת הארץ הזאת ואת הזיכרון ההוא

אני ומוטי ביום חתונתנו

תמונה 4

 

שלמרות שבהתחלה היה קשה… הכל פשוט היה שווה

תמונה 5
המשפחה כיום

הזוית האישית

מספרת יונה ממן: נהניתי מאוד מהפעילות בתכנית זו שחשיבותה רבה מאוד עבורי. נהניתי מזמן איכות עם מאיה וחשתי סיפוק רב מהצורך שלה לדעת עוד ועוד על ילדותי שלי. תודה שאפשרתם לי זאת ותודה מיוחדת לדנה שהובילה את הפרויקט בצורה מעניינת וחווייתית.

מתעדת מאיה ממן: במשך העבודה נהניתי מאוד לעבוד עם סבתי ביחד על משהו שלה שסקרן אותי ועניין אותי מאוד. אני מאוד שמחה שניתנה לי האפשרות לעבוד על כך עם סבתי גם בבית הספר וגם אחר הצהריים. אני מאוד מקווה שאני וסבתי נזכה לעשות עוד עבודות כאלה מעניינות יחד.

מילון

כשהגחת לאוויר העולם
כשנולדת

ציטוטים

”אל ייאוש - על הכל נתגבר ונחפש את ה"יש". “

הקשר הרב דורי