מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

להקת הנח״ל עם נעמי שמר במלחמת ששת הימים

סלפי משותף עם אמוץ במהלך אחד מהמפגשים
הופעה של הלהקה בפני חיילים בחולות סיני
אמוץ נכח בעת כתיבת הבית הרביעי של השיר ״ירושלים של זהב״

שמי אמוץ ברונטמן ואני חבר קיבוץ אפיקים. הסיפור שלי מתאר מקרה שקרה לי בתקופת שירותי הצבאי בלהקת הנח"ל, בתקופת ההמתנה לפני מלחמת ששת הימים. להקת הנח"ל הייתה בחזרות ביפו, בפיקוד הנח"ל. בעיצומן של החזרות התחילה תקופת המתח שלפני מלחמת ששת הימים והרבה חיילים היו מגויסים, הרבה מילואימניקים לאורך כל הגבולות שצריך לצאת לבדר אותם בכל יום. הלהקה הייתה יוצאת לשטח והולכת להופיע מול החיילים.

יום אחד עצרו באמצע ההופעה וקראו לכל החיילים בחזרה, היה ברור לכולם שיוצאים למלחמה. למחרת בבוקר יצאו המטוסים של חיל האוויר לכל הכיוונים, לא נשאר כמעט אף מטוס בארץ, המטוסים הפציצו את מסלולי ההמראה במדינות ערב, בדיוק בשעה שכל הערבים נתפסו לא מוכנים בעת שהם אוכלים ארוחת בוקר, בכדי שהמטוסים שלהם לא יוכלו להמריא. לאחר מכן צה"ל היה מוכן לתקוף על הקרקע באופן חופשי.

כמה שעות אחרי שחיל השריון הישראלי יצא לתקוף, נסענו כל להקת הנח"ל אחר השריון. קצין החינוך שלנו יחד עם נעמי שמר נסעו בג'יפ לפני המשאית, כמו סיירת. במהלך המלחמה היינו ברפיח והופענו לפני קבוצת חיילים ששמרה על שבויים מצריים, והשבויים המצריים היו כל כך קרובים שהם יכלו לצפות בהופעה. זאת הייתה סיטואציה הזויה לחלוטין במקום שבו הופענו. השבויים ישבו שפופים ומדי פעם הרימו את הראש. בהופעה היה קטע בו שרנו את השיר "וואלס להגנת הטבע", זהו שיר של להקת הנח"ל, הסולנית הייתה שולה חן ובסוף השיר הרמנו אותה על הידיים, זהו קטע שהמסר שלו הוא הגנה על הבנות. אנחנו הרמנו אותה על הידיים ואני מסתכל ורואה שהשבויים המצרים מרימים את עיניהם ומסתכלים עלינו. מאות שבויים מצריים, ששומרים עליהם אולי שני חיילים, במכלאה מאולתרת של גדרות תיל ולהקה צבאית – להקת הנח"ל מופיעה בפניהם ומניפה את שולה חן – הזוי לחלוטין.

אני בלהקת הנח"ל במלחמת ששת הימים בצומת כבישים בין עזה לרפיח, ברקע משאית הלהקה ועליה הכיתוב "להקת הנח"ל״

תמונה 1

עברנו את רפיח והגענו למבואות אל-עריש, השריון המשיך והתקדם, עבר את אל עריש כמה שעות לפני שהגענו. קצין החינוך של הלהקה לא היה ״פייטר״ ולא הבין כל כך במלחמות, נסע עם הג'יפ מקדימה ישר לתוך אל-עריש. השריון כבר עבר את העיר, אך עדיין לא טיהרו את העיר והיו בה הרבה חיילים מצרים. ממש כשנכנסנו למבואות העיר התחילו לירות עלינו כדורים ורימונים. נעמי שמר עם קצין החינוך קדימה, ואנחנו מתכופפים ועושים אחורה פנה לכיוון רפיח, יותר קרוב לישראל, לאזור שכבר נכבש במלחמה. ראינו שם אובליסק (מעין עמוד גדול גבוה גבוה, שהמצרים הקימו לכבוד "הניצחון שלהם" 'במבצע קדש' בשנת 1956. היה זה ניצחון גדול של ישראל שכבשה את כל סיני, אך המצרים כתבו שהיה זה "הניצחון" שלהם). לפתע החלו יריות, החיילים המצרים שהיו באל עריש לא ידעו בדיוק מה קורה בקרב, והתחילו לחזור לאחור לכיוון רפיח (שכבר הייתה מזמן כבושה), כך התפתח קרב יריות בין החיילים המצרים ובין החיילים הישראלים. כשנשמעו היריות קצין החינוך אמר: "כל הבנות היכנסו מתחת למשאית", הבנים עמדו מסביב עם שלושה רובים, שקיבלנו מפיקוד הנח"ל, כדי לשמור על עצמנו ועל הבנות. היו אלו רובים צ'כים ממלחמת השחרור, אנחנו הבנים מסביב לבנות. כמובן היו אלה רגעי פחד, ולמזלנו לא קרה שום דבר. כאשר באנו להחזיר את הנשקים, אחראי האפסנאות אמר לנו: "חבר׳ה אתם לא יכולים להחזיר ככה את הנשק אתם צריכים לנקות אותו, לשם כך עליכם לפרק את הרובים. כשפירקנו את הנשק פתאום התברר לנו שלרובים לא היו נוקרים, זאת אומרת שבעצם הרובים לא יכלו לירות.

המתנו כל חברי הלהקה להתקדמות הצבא. ישבתי בגרם המדרגות שורה מעל נעמי שמר ובעודנו ומדברים, מחכים שיגמרו לפנות ולטהר את העיר בכדי שנוכל להיכנס, פתחנו את הטרנזיסטור (מעין רדיו קטן שעובד על סוללות), ושמענו שהחיילים שכובשים את הכותל המערבי, מתחילים לשיר 'ירושלים של זהב' – זה שירה של נעמי שמר שיש לו שלושה בתים. נעמי התחילה לבכות, אך התגברה על הבכי והוציאה פנקס ו….. התחילה לרשום. מה שהיא כתבה בפנקס היה הבית הרביעי של השיר 'ירושלים של זהב':

חָזַרְנוּ אֶל בּוֹרוֹת הַמַּיִם לַשּׁוּק וְלַכִּכָּר, שׁוֹפָר קוֹרֵא בְּהַר הַבַּיִת בָּעִיר הָעַתִּיקָה, וּבַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בַּסֶּלַע אַלְפֵי שְׁמָשׁוֹת זוֹרְחוֹת, נָשׁוּב נֵרֵד אֶל יָם הַמֶּלַח בְּדֶרֶךְ יְרִיחוֹ.

תוך כדי כתיבת הבית היא בוכה ודמעותיה מטפטפות על הדף ומרטיבות אותו.

בערב הופענו בפני החיילים של צה"ל שנשארו לשמור באל- עריש, הופענו יחד עם נעמי שמר ושרנו את השיר "ירושלים של זהב" עם הבית הרביעי בפעם הראשונה בבכורה עולמית. הייתה זו התרגשות אדירה, עד היום כשאני מספר זאת יש לי "רטט בלב", לחוות את החוויה לשיר את הבית הרביעי של 'ירושלים של זהב' שזהו שיר בינלאומי.

זה בעצם היה הסיפור אומץ שלי.

להקת הנח"ל בהופעה עם "שיר לשלום" באי טיראן – מיצר טיראן בקצה הדרומי של מפרץ אילת. משמאל לימין: טלי גולדברג, מירי אלוני, אמוץ ברונטמן, לאה לופטין, ירדנה ארזי, שמעון וייצמן, רותי הולצמן, איציק בן-מלך

תמונה 2

הזוית האישית

עדן, יובל, וכרמל: לפגוש את אמוץ שהיה בלהקת הנח״ל לשמוע על הסיפור שלו היה חוויה מרתקת.

אמוץ: הייתה לי חוויה נפלאה לפגוש שלוש בנות מקסימות שהראו עניין בסיפור שלי ובכלל ברקע ההיסטורי והתרבותי של הסיפור.

מילון

תקופת ההמתנה שלפני ששת הימים
ההיערכות של צה״ל לאחר שהמצרים חסמו את מיצרי טירן והביאו לפרוץ מלחמת ששת הימים.

אוֹבֶּלִיסְק
אוֹבֶּלִיסְק הוא מונומנט צר וגבוה, בעל ארבעה צדדים וקצה עליון בצורת פירמידה. מכונה לעיתים בעברית "מצבת מחט". אובליסקים קדומים נבנו מגוש סלע יחיד (מונולית). (ויקיפדיה)

ציטוטים

”הבית הרביעי של ירושלים של זהב: "חזרנו אל בורות המים...“

”עד היום כשאני מספר זאת יש לי "רטט בלב", לחוות את החוויה  לשיר את הבית הרביעי של 'ירושלים של זהב'“

הקשר הרב דורי