מאגר סיפורי מורשת

שמי חיים סרפר, נולדתי בשנת 1930 ברומניה, בעיר בוקרשט, אני משתתף בתכנית הקשר הרב דורי עם נכדי אורי ומספר לו על החיים בשנות ה – 50 ועל מקצועי כשען.

עלייה והתאקלמות בארץ בשנות ה-50

עליתי לארץ מרומניה בגיל 20, באנייה "טרנסילבניה". בין השנים 1950-1951 עלו מספר גדול של יהודים מרומניה באנייה "טרנסילבניה", שהפליגה בין קונסטנצה לחיפה פעמיים בחודש ועל סיפונה כ-700-800 עולים בכל הפלגה. באותן שנים, הכנסת הראשונה חוקקה את חוק ה"שבות" על פיו לכל יהודי שהיה מעוניין בכך הייתה את הזכות להשתקע בארץ. באותה תקופה היה גם עיסוק בשאלה "מיהו יהודי?". שנים אלו אופיינו בגלי הגירה מארצות שונות כמו, תימן, עיראק וארצות אירופה השונות  מהן הגיעו ניצולי שואה רבים. המדינה הצעירה לא הייתה ערוכה מבחינת תשתיות לקלוט עולים רבים כל כך והיה צורך בהקמת ערים חדשות וביצירת מקומות עבודה.

מתגייס לצבא עם עלייתי לארץ

ברומניה התייתמתי מאבי עוד כשהייתי בן 6, חיינו בעוני ונאלצתי להפסיק את לימודיי בשלב מוקדם ולעזור בפרנסת הבית. החלום שלי ושל חבריי היהודים בבית הספר היה לעלות לארץ ישראל.  למרות ששלטונות רומניה מאד היקשו על היציאה מרומניה, הצלחתי בשנת 1950 להגיע לארץ. אמי, אחיותיי ואחי עלו כמה חודשים לפני. זכור לי הנוף של הכרמל והעיר חיפה כאשר האנייה נכנסה לנמל חיפה. למזלי, אחותי שעלתה לפניי עזרה לי למצוא מגורים ב"תל חנן" וכך לא נאלצתי לגור במעברה. למרות שבארץ הונהגה באותה תקופה מדיניות "צנע", לפיה הייתה הגבלת רכישה של מוצרי מזון וצריכה, עדיין המצב בארץ היה טוב יותר מאשר העוני ששרר ברומניה.

מהשעון הראשון לחנות השעונים

עוד ברומניה רכשתי את מקצוע השענות והחלום שלי היה לעסוק ולהתפרנס ממקצוע זה. כבר בשבוע הראשון בארץ, שכנה הביאה לי שעון ראשון לתיקון ובזכותו הרווחתי 5 לירות שהיו אז סכום נאה. במקביל לעבודת השענות שהחלה לצבור תאוצה  נאלצתי לעבוד גם בעבודות שונות, כמו פועל במפעל המלט בעיר נשר. לשמחתי, הצלחתי לחסוך מספיק כסף כדי לקנות כלי עבודה שונים לתיקון שעונים. חיפשתי חנויות שיעסיקו אותי כשען ואכן הצלחתי ונתתי שירות תיקונים למספר חנויות בחיפה.

זכורה לי במיוחד, חנות אחת לטובה שבעליה היו עולים מהונגריה. בעל הבית שימש לי כאב ומכוון בהמשך התפתחותי המקצועית. בשנת 1951, התגייסתי לצבא ונאלצתי להמתין מעט עם המשך התפתחותי כשען.

בשנת 1952, לאחר חילוקי דעות קשים הוכרה "תכנית השילומים" מגרמניה כפיצוי על הסבל והאובדן שגרמה מדינתם לעם היהודי. משפחתי קיבלה סכום פיצויים בזכותו הצלחתי לרכוש חנות קיוסק קטנה בשכונת הדר הכרמל בחיפה. חנות זאת היוותה בסיס כלכלי בטוח לעבודתי בתיקון ובמכירת שעונים לאורך שנים ארוכות ואפשרה לי לפרנס את משפחתי ולגדל את ילדיי.

הזוית האישית

אורי: היה כיף לעבוד ביחד ולשמוע דברים על החיים של סבא שלא ידעתי, על החלומות שלו ועל הגשמתם. גם לסבא היה כיף לספר לי את הסיפור, ואחר כך הוא סיפר לי גם עוד הרבה דברים על העלייה לארץ, על העבודה שלו ועל המשפחה.

אני עם סבא בבית המלאכה