מאגר סיפורי מורשת

ראשוני היהודים הגיעו לחרבין מרוסייה וממזרח אירופה.

הסבים של סבתא שלי ברחו מרוסיה, מהעיר אודסה, בשנת 1906 בזמן שהיו פרעות ביהודים. הם נמלטו לסין בעזרת הרכבת הטרנס-סיבירית – זאת רכבת שנסעה מרוסיה למזרח הרחוק ,לסין.

ההורים של סבתא [סבא שלמה, סבתא ציפורה] כבר נולדו בסין. ב-1908 חיו בחרבין שבסין כ-8,000 יהודים. רוב הזמן מנתה הקהילה עשרת אלפים בני אדם ובשיאה בין 1917 ל-1930 היו בעיר 15 אלף יהודים – כחמשה עד עשרה אחוז מתושבי העיר. היהודים היו אמנם חלק מסביבת התרבות הרוסית בעיר אך קיימו מסגרת חברתית וקהילתית נפרדת ופעילה מאוד.

קהילת חרבין הפעילה מספר בתי כנסת, בית ספר יסודי, בית חולים, בית אבות, בית עלמין  ואגודות צדקה ועזרה שדאגו, בין השאר, לפליטים היהודים שעברו בעיר. כ- 20 עיתונים יהודיים, רובם בשפה הרוסית, יצאו בעיר ואמני במה ותיאטרון יהודים הגיעו אליה. לתנועה הציונית היה מקום נכבד בחיי הקהילה. בין האגודות הציוניות שפעלו בעיר בלטו בעיקר תנועות בית"ר ו"מכבי" שקיימו גם פעילות ספורטיבית ענפה.

מבין יהודי חרבין היו סוחרים ויצרנים בעלי חנויות, מפעלים, מכרות פחם, בתי מלון ומסעדות. הם הקימו בית חולים יהודי ששירת גם את כלל האוכלוסייה.  לקהילה היו בתי ספר, תנועות נוער, בית תמחוי, עיתונים יומיים, הוצאות ספרים, תזמורות ותאטרון.  ההורים של סבתא גינה כאמור נולדו בסין – סבא בשנת 1906 וסבתא בשנת 1912 . הם גדלו בחרבין ולמדו בבית הספר היהודי  בשם "תלמוד תורה". נולדו להם ארבעה ילדים: רעיה הבכורה, סבתא גינה ושני אחיה  אליהו וצביקה.

סבתא מספרת: "גם אנחנו למדנו בבית ספר תלמוד תורה. אני זוכרת שחגגנו את ראש השנה, יום כיפור, סוכות, חנוכה ופסח". כשסבתא הייתה ילדה, בחנוכה, היא הדליקה נרות חנוכה וקיבלה מעות חנוכה שכללו תמיד מטבע זהב אמתי ושקית ממתקים. "על המטבעות האמתיים ההורים שמרו בשבילנו".

עלינו בשנת 1950 לארץ  בארץ היה מצב כלכלי קשה. מטבעות הזהב עזרו להוריי להתחיל חיים חדשים בארץ כמשפחה עם ארבעה ילדים.

הזוית האישית

הסיפור של סבתא גינה תועד במסגרת תכנית הקשר הרב דורי בבית הספר "גוונים" בעין המפרץ בסיוע המורה רינה כהן.