מאגר סיפורי מורשת

לטייל  ובעיקר עם המשפחה.

כאמור, עליתי מרומניה לארץ באנייה בשנת 1950 הגענו לחופי חיפה כאן קלטו אותנו נציגי "הסוכנות היהודית" הם הקימו לנו אוהלים שנוכל לגור בהם. היה לנו אוהל גדול מאוד היינו ארבע משפחות עם 16 ילדים באותו אוהל. הילדים היו מכל העדות והתפוצות. חילקו לנו תלושים לרכישת מצרכי מזון למחייה, זו הייתה תקופת "הצנע" האוכל היה מוגבל וחילקנו לנו אוכל בתלושים ולא הרבה, כל משפחה קבלה תלושי מזון לפי במספר הנפשות, לא היה את השפע שיש היום. בשלב יותר מאוחר התחלתי ללמוד בבית ספר יסודי בקיסריה  כל הילדים בכיתה היו עולים חדשים ולא ידעו עברית. המורה עזרא לימד אותנו עברית. בבית אנחנו דברנו אידיש.

אבא עבד בנמל קיסריה כדי להתפרנס. אחר כך בשלב יותר מאוחר, שופרו תנאי המגורים, העבירו אותנו לצריפונים. כמה שזכור לי זה היה חורף קשה. הגג עף ונשארנו ללא גג לילה שלם. היו ימים ולילות קשים. סיימתי ללמוד בית ספר יסודי עברתי לתיכון. בשנים ההם לא הייתה חטיבה ביניים. עברתי לחדרה ללמוד בתיכון. הייתי חבר בתנועת הנוער-העובד במשך הזמן גם הפכתי להיות מדריך בתנועה. הדרכתי כיתות נמוכות. סיימתי את לימודי בתיכון והתגייסתי לצבא. שרתתי בחיל התותחנים. השתחררתי מהצבא . עבדתי בתחבורה הציבורית ובשלב יותר מאוחר הקמתי משפחה. והיום יש לי משפחה ענפה וגם נכדים ונכדות. היום אני שמח בחלקי יש לי משפחה לתפארת מדינת ישראל !

להיות בצבא זה היה מאוד חשוב  עבורי, הרגשתי יהודי גאה, הרגשתי חלק מצבא שמגן על עמו ועל המדינה שלו. כיום ילדי ונכדי שירתו בצה"ל. כשנכדתי סיפרה שהיא תלך לקורס קצינות, הרגשתי שזה טוב מאוד שהיא עושה את זה. למען המדינה צריך לתרום מעל ומעבר ולא רק לקבל. הייתי מאוד גאה בכך שהנכדה שלי תהייה קצינה בצבא של המדינה של היהודים, בשבילי זה הרבה מאוד וזה גאווה גדולה.

כל נכד שלי שמתגייס לצבא גורם לי לתחושה עמוקה של גאווה, הנכד אור מתגייס לגולני, הוא יעשה שרות משמעותי ויתרום למדינה כמו שאנחנו מחנכים במשפחה שלנו לאהוב את המדינה ולהיות גאים במדינה שלנו ובצבא הגנה לישראל.

יום העצמאות היה עבורי יום של גאווה למדינה יום של התרגשות רבה יום של מצעד צה"ל . חבריי ואני תכננו את הנסיעה לחיפה, לראות את מצעד יום העצמאות שהתקיים ברחוב העצמאות בעיר התחתית בחיפה. במצעד צעדו חיילים וחיילות מכל חילות צה"ל עם דגלים, כלי נשק, טנקים, תותחים, דגלי ישראל ודגלי צה"ל. זה היה מפגן מלא עוצמה של צה"ל כצבע חזק.

הלב שלנו התמלא בגאווה הרגשנו חלק מהמדינה, הרגשנו שאנחנו חזקים זו הייתה הרגשה מאוד טובה. היינו נערים, ערב יום העצמאות היינו מגיעים מקיסריה (אור עקיבא ) לחיפה. היינו ישנים בלילה בשקי שינה, בגן ציבורי בחיפה כדי לתפוס מקום טוב ולחכות למצעד. הסתכלנו על המצעד. אהבתי אותו מאוד בתור ילד. כל שנה היינו מגיעים לחיפה כדי לראות את המצעד ונהנו מאוד. המצעד היה בשבילי גאווה למדינת ישראל, לצה"ל. כאשר עלינו ארצה היינו ציונים, יהודים גאים. המצעד מילא אותנו בשמחה, בגאווה, בתחושת שותפות ובבניית המולדת.

היינו גאים להיות עם חופשי וחזק בארצו !

מצעד צה"ל – יום העצמאות: "מצעד צה"ל הוא מצעד צבאי כללי של צבא ההגנה לישראל שהיה נהוג לעורכו במהלך עשרים וחמש שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, ביום העצמאות.במהלך עשרים שנות המדינה הראשונות נערך מצעד כללי של צה"ל אחת לשנה. המצעד נערך לראשונה בשנת 1948, בזמן מלחמת העצמאות. בין השנים 1949 ל-1968 נערך המצעד אחת לשנה ביום העצמאות. לאחר המצעד ה-20 חלה הפסקה למשך חמש שנים.." ( ויקיפדיה).

צנע: "תקופה לאחר קום המדינה שהיה קשה מבחינת. מדיניות צנע הונהגה בישראל בין השנים 1949–1959, וזכתה לכינוי תקופת הצנע כלכלית".

תכנית הקשר הרב דורי

 תשע"ה