מאגר סיפורי מורשת

שמי דניאל אורן נולדתי בטריפולי שבלוב. בשנת 1946. בן לשמעון וחנה ימין.

בשנת 1949עליתי לארץ ישראל, בגיל שלוש. ההפלגה היתה קשה. הים היה סוער. אנשים סבלו  מבחילות ומהקאות עד לנמל חיפה. אני כילד קטן זוכר בעמימות את הרעש והאווירה. נקלטנו במחנה עתלית ואחרי תקופה קצרה נקלטנו בבית ליד. זכור לי שהתגוררנו בצפיפות רבה. בגיל חמש נקלטנו במעברת שביב בהרצליה ובמעברת שביב מתחילה ילדותי.

התחלתי ללכת  לגן הילדים. עד היום אני זוכר את הגננת פנינה, שלמדה אותי לדבר בשפה העברית. בגן היה קיבוץ גלויות מכל העדות. זכורה לי הקליטה ונשאר לי רגש חם לגננת פנינה אורנשטיין עד היום. בגיל 12 חפשתי את הגננת, פנינה ז"ל. מצאתי אותה ברמת השרון, בשיכון וותיקים. הפגישה היתה מרגשת. עד היום אני נזכר בה בגעגועים ובאהבה גדולה. היא היתה הדמות החינוכית המשמעותית. בזכותה רכשתי את השפה העברית. לצערי היא נפטרה.

בכתה א' למדתי בבי"ס דתי, בר אילן בהרצליה. זכור לי המורה ההונגרי מר רבס ז"ל והמורה המיתולוגית פנינה גבעוני ז"ל זכורים לי המאמצים הרבים שהשקיעו המורים בהקניית השפה העברית באופן תקני. הם ליוו אותנו באהבה גדולה. בי"ס היה מקום חם ואוהב. אכלנו בבי"ס, עשינו שעורים. בי"ס היה לנו כבית. הקושי העיקרי שזכור לי הוא ההגעה ברגל לבי"ס משכונת שביבה, בחורף ובקיץ החם. זכור לי כי במעברה היה מאוד חם בקיץ  ובחורף קר. התגוררנו באוהלים שהיו עפים ברוח.

עם כל הקשיים והתנאים הקשים ללא חשמל, מים ושירותים היתה לנו שמחת חיים. כיום אני איני מאמין שהתגוררנו בתנאים כל כך קשים. בגיל 7 עברנו להתגורר בשכונת נווה ישראל, בהרצליה. 7 נפשות בחדר בגודל  27 מטר. לא היה מקום לשבת וללמוד. אבא עבד קשה לפרנסת המשפחה. הלכתי ללמוד בבית ספר אורט. השקעתי מאמצים רבים, למדתי מכונאות רכב ומסגרות. זכור לי שנהגתי לעבוד בחופשות, בעבודת הבנייה. תרמתי לפרנסת המשפחה. בעבודת הבנין רכשתי את שפת האידייש. סיימתי לימודי בתיכון "מקס פיין" בת"א.

התגייסתי  לצה"ל. לחמתי במלחמת ששת הימים .

בגיל 21 בתקופה בה הייתי במילואים השתתפתי במלחמת יום הכיפורים ובמלחמת ההתשה. בגיל 23 התחתנתי עם אבלין נולדו לי שני ילדים שרון ומאיה. רכשתי מקצוע לפרנסתי כשאני מסתכל אחורה אני שמח על כל מה שעברתי בחיים. היו לי חיים מעניינים והשגתי בשתי ידיים את כל מה שיש לי היום. חשוב לי לתעד כי לפני עשר שנים בגיל 60, החלטתי להגשים חלום ילדות. חזרתי לעשות ספורט. השתתפתי בתחרויות ריצה. השקעתי באימונים מדי בוקר. השתתפתי במרתון טבריה. זכיתי במקום ראשון. ובעולם בתחרות בברלין קבלתי מקום 7 בעולם. כך הגשמתי חלום ילדות. אני מודה לאלוהים כל בוקר שאני קם בבריאות טובה.

הזוית האישית

דניאל: בתוכנית חזרתי להרגשה של ילדותי בבית הספר. שמחתי מאוד והתרגשתי להשתתף. החיבור ביני ובין נכדי, עומר התעצם.

עומר: היה לי זמן איכות עם סבא והכרתי את סיפור חייו הודות לתוכנית