מאגר סיפורי מורשת

שמי אלגרה ימין. נולדתי בישראל בעיר חיפה בשנת 1950 ורציתי להנציח בסיפור זה את החיים במושב.

אמי רחל ג'רבי, נולדה בלוב בשנת 1928 ושם גדלה עד גיל 16. בגיל 16 משפחתה והיא עלו לאיטליה ושם היא למדה רפואת אחיות. בשנת  1948 עלתה לבדה לארץ עם עליית תנועת הנוער כשהייתה בת 20 בלבד. שם גרה במחנה עתלית ועבדה בחיפה בבית חולים רוטשילד.בשנת 1949 התחתנה עם חקלאי בשם אליהו מזרחי אדוני שהכירה בתחנת אוטובוס כשחזרה מעבודתה. לאחר שנפגשו, אבי "רדף" אחרי אמי בניסיון להתחתן איתה.

בשנת 1950 נולדה לאמי בת בכורה (אני) ואחרי נולדה ניצה בסוף שנת 1951. אחרי לדתhנו כשאני הייתי בת 3 הקימו את מושב שומרה בצפון ' אחרי בריחת הערבים בגלל המלחמות, ומשפחתי עברה למושב. היינו המשפחה הראשונה במושב. במושב נולדו להוריי עוד שבעה ילדים. אילנה, רבקה, שבתאי, אשר, מזל, יצחק ויעל. לאחר שעברנו למושב בעקבותינו עברו גם משפחתנו המורחבת למושב.

לגדול במושב זה חוויה. במושב הייתה אווירה חמה וטובה. היינו קמים בבוקר מתארגנים והולכים לבית הספר, אחרי הלימודים היינו עוזרים לאימא בניקיונות ואז יוצאים לעבוד בחקלאות. עזרנו גם לאבא בקטיף תפוחי עץ, בלולים של תרנגולות ואספנו את הביצים. היינו שומרים על השדות מפני גנבים וחיות שרצו לקחת ולהרוס את היבולים. דאגנו לכבשים, חלבנו כל בוקר חלב ישר מהכבש והנשים הכינו מזה גבינות וחלב. בתקופה זו לא היו טלפונים וטלוויזיות והמקררים  פעלו על קרח שקנינו. את המים שמנו בכדי חרס כדי שיהיו קרים והחימום עבד על נפט. לא היה דוד שמש לכן, שמנו מים בקופסת פח מתכת וחממנו  אותם על פתיליה.

ישנו תשעה ילדים בשני חדרים מחולקים בנים ובנות, ישנו שלוש בנות במיטה אחת. בתקופה ההיא היו משפחות שהגבילו אותם באוכל,  אבל משפחתנו הייתה אמידה יחסית לשאר משפחות המושב לכן לנו לא הייתה בעיה לקנות אוכל. במושב היה שפע חברתי וכיף בכל מקום. בשעות שלא עזרנו להורים או עבדינו  בפרדס, נהנינו עם חברים ושיחקנו במשחקים כמו: קלאס, חמש אבנים, מחבואים, תופסת, קפיצת חבל, גומי, סבתא סורגת, גולם במעג.   בתקופתינו לא שחקנו במחשבים ובטלפונים.

לסיכום לגדול במושב זה חוויה בלתי נשכחת שתמיד ארצה לזכור.

הזוית האישית

סבתא: התכנית היתה מאתגרת וטובה מאוד, גרמה לי להיזכר במה שקרה לפני שישים וחמישים שנים. החוויה הייתה משמעותי עבורי מאוד מאוד.  נהניתי עם נכדתי ומאוד נהניתי מהפעילויות שגרמו לי להעלות זיכרונות שמחים וטובים.