מאגר סיפורי מורשת

סיפורו של שלום, אבא של גד:  

שלום התייתם מהוריו בתימן בגיל צעיר מאד וסבל מעוני ומרעב. הוא היה צריך לעבוד עבור מים לשתייה ומעט מזון. כשהיה נער, דודו שלח אותו ארצה לאחיו הגדול. שלום עלה לישראל (פלסטינה) כשהוא בן 15, והתגורר אצל האח. תחילה, הוא עבד בהקמת נמל תל אביב. שם נחשף להתאגדות בשם "הנוער העובד", שפעלה למען עבודה עברית של נערים, והוא הצטרף אליהם. הקיבוץ הראשון שהקימו היה קיבוץ נען. למעשה, הוא היה התימני הראשון שעזר בהקמת קיבוץ בישראל. לכן, היה הקיבוצניק התימני הראשון אשר חי בנען כל חייו הבוגרים ובמותו אף נקבר בה.

סיפורה של ערה (נביהה היה שמה לפני שעוברת), אמא של גד:

ערה הייתה מהבנות הראשונות ב"החלוץ" שברחו בתור צעירות מדמשק לארץ ישראל. בשנת 1932, ערה וחברתה בנות ה-17 סיפרו להוריהן שהן הולכות לעבודה במפעל סריגה, ובמפעל הסריגה הודיעו שהן חולות. וכך, בתיאום עם "החלוץ", הבריחו אותן לביירות. כאשר עברו את הגבול, חבורה של ערבים שפעלו עם "החלוץ", העבירו אותן על גמלים לכיוון הגליל, דרך לבנון, עד כפר גלעדי. בינתיים, בבייתן בדמשק, גילו המשפחות שהן ברחו, והפעילו את המשטרה הסורית למצוא אותן. כאשר ערה וחברתה עברו את הגבול, ערה הוברחה לנען וחברתה לקיבוץ אחר. כאשר הגיעה ערה לקיבוץ, היה צריך לדאוג לה למסמכים מתאימים כדי שלא תגורש חזרה לסוריה ולכן חיתנו אותה עם שלום בנישואים פיקטיביים.

החיים בארץ מלפני הקמת המדינה

החיים בקיבוץ, בתקופת ילדותי, נעו סביב החקלאות; אכלנו את מה שגידלנו. היה את גן הירק של הקיבוץ – ממנו היו מביאים את כל הירקות, את הכרם של הקיבוץ – ממנו היו מביאים את כל הפירות. אז הגידולים היו לפי העונות, לא כמו היום שהפירות והירקות זמינים כל השנה. היו את הלולים, את הרפתות, את הכבשים מהם חלבנו חלב פרות וכבשים. לקיבוץ הייתה מכונה, בשם "ספרטור", שהייתה מפרידה את החלב, בעיקר חלב כבשים, שהיה שמן מאד, והיו עושים ממנו חמאה, שמנת וגבינות. אכלנו את מה שהיינו מייצרים. היו קוראים לנו תמיד ילדי שמנת, כי היינו נהנים לאכול שמנת, ולא חסר לנו דבר. אם רצו בשר, היו שוחטים פרה, או כבש, או עגל והיה בשר. אם רצו ביצים, היו הולכים ללולים לקחת ביצים. אם היו רוצים פירות וירקות, היו הולכים לגן ירק או לכרם.

חינוך, נעורים וצבא

היינו כיתה קטנה, של 16 תלמידים. היו כיתות גדולות ומרווחות, והיה נוח מאד. המורים שלנו היו כאלה ששכרו דירה בנען, והיו משלמים בכך שלימדו אותנו, בין אם כימיה או חקלאות. אחד מהפרופסורים הכי טובים בבית ספר שלנו היה דרור שדה, שלימד אותנו כימיה ופיזיקה גרעינית. נהנינו בלימודים, אבל בניגוד לתיכונים של היום, שלומדים לפי מגמות, אנחנו למדנו לעומקם ורוחבם של הנושאים.

היו לי תחביבים רבים. התחביב הגדול ביותר שלי היה, בראש ובראשונה, נגינה. ניגנתי על כינור 4 שנים, אחר כך למדתי לנגן גם על אקורדיון, אורגן ומפוחית. אהבתי גם לשחות, אתלטיקה והתעמלות על מכשירים, קארטה, לטייל ולאסוף בולים ומטבעות, אבל היו לי יותר מדי תחביבים, אז לא הצטיינתי באחד מהם, אבל זה נתן לי שמחת חיים.

בשירות הצבאי הייתי בחיל המודיעין.

מהקיבוץ להקמת בית בגדרה

כאשר סיימתי את שרותי בצבא, התנדבתי לעזור בקיבוץ "קדמה" ושם הכרתי את אשתי בלה. אחרי כמה זמן התברר לי שהיא התערבה עם חברותיה שנתחיל לצאת כזוג, ומפני שהייתה יפה כשמה ניצחה ללא קושי בהתערבות. ב- 1.8.1961 התחתנו, ולאחר מכן נולדה ביתנו הבכורה, אלה. באפריל 1964, קצת לפני הולדת שרון, ביתנו השנייה, החלטנו לעזוב את הקיבוץ. תחילה עברנו לקריית-גת, לאחר מכן עברנו לקדרון, משם לאשדוד ולבסוף התמקמנו בגדרה. מציאת עבודה לא הייתה עניין פשוט. מאחר שההשכלה שלי הגיעה מהתיכון ומקורס החקלאות שלמדתי ברופין, הלכתי להיות מנהל חוות חקלאיות. העבודה הייתה אינטנסיבית, כל יום מ – 4:00 עד 21:00, 7 ימים בשבוע, כל השנה, מלבד יום כיפור, במשך 7 שנים. בשנת 1971 נולד הבן עדי. זמן קצר לאחר מכן חבר קרוב המליץ לי לעבוד בניתוב הדלק של מסוף הדלק אשדוד, עבודה שהרווחתי בה הרבה כסף ואפשרה לנו לאחר כמה שנים למכור את הבית באשדוד ולקנות בית פרטי בגדרה.

בשנת 2003, התאלמנתי מאשתי האהובה, שנפטרה ממחלת הסרטן. כיום בגיל 79, אני מתגורר בגדרה ליד שלושת ילדיי ושמונת נכדיי. נהנה מזמני הפרטי בעיקר מטיולים, האזנה למוזיקה קלאסית, קרטה, קריאה והצגות.

טיולים בעולם

כיום, אני בעיקר מטייל בעולם בשביל ההנאה. טיילתי באוסטרליה, בסין, במונגוליה, בבריטניה, ברוסיה, בדרום איטליה וסיציליה, בסלובניה, במונטנגרו, בצ'כיה, בסלובקיה,, בהונגריה, בהודו 6 פעמים, בנפאל, בצ'ילה, בארגנטינה, בברזיל, בצפון ומרכז איטליה, בארצות סקנדינביה, בגאורגיה, בארמניה במחוזות שונים. בצרפת, בספרד, בבולגריה, ביוון, בתאילנד, בצפון פולין והארצות הבלטיות, באוזבקיסטן, בקירגיסטן, בטנריף, בהולנד, בבלגיה, בירדן, באזרבייג'אן, ברומניה, בטורקיה, בגרמניה, באוסטריה, במחנות הריכוז בפולין, בשוויץ ובלוקסמבורג.

הזוית האישית

היה מהנה, ומעולם לא היה לי כל כך כייף עם סבא.