מאגר סיפורי מורשת

קוראים לי נעמה ואני רוצה לספר לכם את הסיפור של סבתא שלי רבקה.

סבתא מספרת על עצמה

לאימא שלי קראו עליזה ולאבא שלי קראו נעים. הם גרו בעירק בעיר בצרה. יש לי תשעה אחים (לא כולל אותי): ג'ימי, סמיר ז"ל, זמירה, נורית ז"ל, אורי, יפה, שמחה, יוסי ומרדכי. אני האחות החמישית וכולנו ביחד עשרה ילדים.

כשעלינו לארץ גרנו בהתחלה שנה אחת באוהלים, ולאחר מכן, עברנו לבית צמוד קרקע בשכונת דורה בנתניה. למדתי בבית ספר יסודי "מסילות", אחר כך למדתי בתיכון "טשרניחובסקי" בנתניה.

בשנת 1969 התחתנתי עם בעלי, יעקב דרויש.

כיום אני חיה בנתניה ברחוב זמנהוף. אני אמא לארבע ילדים: אביבית פנחס, אלון דרויש (אבא של נעמה), רותם דרויש ואלה הרוש. אני גם סבתא לארבעה עשר נכדים (מאלון: אסף, עמית ונעמה. מאביבית: אלירן, יעל, גד והדר, ומרותם: עופרי, גאיה, אוהד ומעין).

המקצועות של הילדים שלי הם: אלון ורותם מהנדסים (יש להם עסק משותף), אביבית היא מורה לאנגלית, ואלה עורכת דין. אני עבדתי כמתווכת דירות, וכיום אני בפנסיה.

ההורים שלי עלו כאמור לישראל מעירק בשנת 1951 בטיסה מיוחדת של חברת "אל על" שיצאה לשם כדי להביא לארץ עולים. באותו הזמן אמא שלי היתה בהריון איתי ובזמן שהמטוס היה באוויר היא קיבלה צירי לידה ותהליך הלידה החל. אחרי שהתברר המצב פרסו שמיכה על רצפת המטוס וארבע שמיכות מסביב. למרבה המזל היתה במקרה מיילדת על המטוס, והיא עזרה לאמא שלי ללדת אותי. לאחר הלידה הייתי עטופה בשמיכה עד שהמטוס נחת בארץ. לאחר הנחיתה הגיע אמבולנס ולקחו את אמא שלי ואותי לבית החולים בצריפין. בבית החולים הוציאו לי  תעודת לידה בה נכתב בסעיף "מקום הלידה": "במטוס בדרך לישראל". בדרכון שלי כתוב עד היום בסעיף "מקום הלידה": "בדרך לארץ".

הדרכון שלי 

כשהייתי בת שבע שמונה ההורים שלי סיפרו לי שנולדתי במטוס ולכן אני זכאית לקבל טיסות חינם מ"אל על" לכל יעד שהחברה טסה אליו, אבל הם לא הסכימו שאטוס לבד לחו"ל משום שהייתי קטנה והיה ברור שלא אסתדר לבד. בגיל שמונה עשרה אמא ואבא כבר הסכימו שאטוס לבד ומאז טסתי לדרום אפריקה, לקנדה, לתאילנד, לברזיל, לפרו, לניו יורק, ללוס אנג'לס, לרומא, לספרד ועוד.

לאור המזל שנפל בחלקי, להיוולד במטוס, אני עדיין מקבלת טיסות חינם לכל יעד ש"אל על" מגיעה אליו.

נעמה: היה לי ממש כיף לעבוד עם סבתא בקשר הרב דורי ולכתוב את הסיפור הזה. עד עכשיו לא נפגשתי איתה הרבה וכשנפגשנו זה היה עם כל המשפחה ולא היה לשתינו זמן איכות. עכשיו כשאני פה בקשר הרב דורי אני מבלה איתה, נהנית, וסוף סוף השגתי את הזמן איכות הזה שרציתי!