מאגר סיפורי מורשת

לאחר שנים רבות של חיים במדינה מוסלמית החלטנו לעלות לישראל. זה היה בשנת 1955.

 

תחילה, נסענו ברכבת מתוניס לצרפת. בצרפת חיכינו שלושה  חודשים עד שכל המשפחה בחרה להגיע לארץ ישראל באוניה. זמן השייט ארך כחודש ימים. השייט היה לא קל סבלנו מבחילות, הקאות, כאבי ראש, חיכינו שהזמן יעבור במהרה.

 

בתקופה זו הייתי ילדה צעירה בת 11. כשהגענו לארץ חיכתה לנו משאית, 7 משפחות עם ילדים קטנים נכנסו למשאית, חשנו "כעדר כבשים" לכולם היה קשה היינו מאוד עייפים. המטרה הייתה להגיע לכפר יונה, אך הנהג שלנו טעה בדרך והביא אותנו ליבנאל.

 

יבנאל, הייתה מושבה צעירה, לא חיכתה לעולים חדשים ולכן לא היו מוכנים לקליטה, נתנו לנו לישון במבנה הגן שהיה פנוי מאחר וזו הייתה חופשת הקיץ, חודש יולי. מצאנו את עצמנו חיים במבנה מספר חודשים. הביאו לנו פתילייה הביאו לנו קומקום, כיכר לחם, שקיות תה, סוכר, חבילת מרגרינה וספלים מאלומיניום.

 

עם הזמן הפך הגן לבית שלי. גדלתי בו, שיחקתי בו, התחנכתי בו. את בית הספר "נפתלי" התחלתי בכיתה ד' כי הייתי גדולה למורה שלי קראו גניה קוך שידעה קצת צרפתית ועזרה לי מאוד. כביש לא היה בסמדר הלכנו ברגל לבית הספר.

     

עלינו לארץ בשנת 1955 דיברנו בבית רק בשפה הצרפתית. אמא שלי כל השנים לא הצליחה ללמוד עברית, היא הבינה את השפה עברית אבל תמיד ענתה לנו בצרפתית, היה לה קשה לענות בעברית. בהגיענו לארץ אימא שלי עבדה בניקיון כדי להתפרנס בכל בוקר היא נסעה באוטובוס, לא היו כבישים בתוך הישובים ולכן האוטובוס היה עוצר במקום שהיה הכי  קרוב לכביש. אחרי יום עבודה קשה הייתה חוזרת ברגל במשך שעת הליכה. לא היה לנו גז, לא מכבסה כיבסנו בידיים. אבא שלי במקצועו היה ספר אבל כאן הוא לא מצא עבודה אז הוא עבד בבניין מאוד קשה, עבודה שחורה, בקושי התפרנסנו.

 

בתוניס בחג פורים התחפשנו לדמויות מהתנ"ך למשל: אחשורוש, המן הרשע, מלכת אסתר. אימא שלי הייתה מכינה עוגיות לפורים, הכל מאפים מטוגנים ומוסיפים לעוגיות דבש. היינו עושים משלוח מנות ואנו הילדים היינו הולכים עם משלוחי המנות לשכנים. שברובם היו גויים ובכל זאת החזירו לנו משלוח מנות כנהוג אצל היהודים. היינו שמים בתוך המשלוח גם כסף.

 

סבא וסבתא שלי בתוניס רצו לעלות לארץ, לגור אתנו. הם לא באו במטוס הם הגיעו באנייה. לצערנו הרב בנמל, עוד לפני שהאנייה יצאה לדרך לכיוון ארץ ישראל, סבתא שלי קיבלה דום לב, ונפטרה. היא נקברה בצרפת מאחר ולא הייתה לנו אפשרות כלכלית להביא אותה לארץ. סבא שלי הגיע לבד לארץ וגר אצלנו, ההסתגלות לחיים הייתה לו קשה מאוד מאחר והוא לא ידע את השפה ובנוסף התחיל את החיים החדשים בארץ ללא אשתו. הוא לא יצא מהבית.

שבוע לפני החתונה שלי עם בן זוגי, אימא של בעלי נפטרה מדלקת ריאות וסבא שלי נפטר מדום לב ולכן המשפחה הייתה בחופה בלבד וחזרה הביתה לשבעה והחברים עשו לנו שמח, החתונה הייתה ב"אוהלו" כי אני  ובעלי עבדנו שם. אימא שלי המשיכה לעבוד עד שהרגישה לא טוב ועברה אירוע מוחי ולאחר מכן היא הייתה בבית חולים, התעוורה והשתתקה. היא הכירה אותנו רק לפי הקול. כשהייתי באה לבקר אותה  דיברתי איתה בצרפתית והיא ענתה לי בערבית.

 

באותה שנה שאימא שלי התאשפזה בדיוק יצאתי לפנסיה וכל יום הייתי נוסעת אליה לבית האבות. בערב יום כיפור לא נסעתי לבקר אותה ובערב יום כיפור רציתי לנסוע אליה אבל התקשרו אליי מבית האבות ואמרו לי שהיא נפטרה. הודענו לאחי בשוודיה וקברנו אותה בטבריה רק למחרת עד שהוא הגיע. ישבנו שבעה בבית של אימא ואחרי השבעה אחי חזר לשוודיה. אחי מגיע  משוודיה לביקור בישראל פעם בשנה. אני בקשר טוב עם אחי אני מתכתבת איתו כל הזמן בצרפתית, כדי שאני לא אשכח קרוא וכתוב בצרפתית. יש לי אחות בחולון, אחות אחת בטבריה ואני ואחותי חנה ביבנאל.                                                                                                                              

אני זוכרת את משפטי החכמה של אמא שלי. אמא שלי הייתה אומרת: "אף פעם אל תגיד מהברז הזה אני לא אשתה כי אתה לא יודע מתי תצטרך את הברז הזה". "כסף זה לא הכל בחיים העיקר להיות מאושר ולהסתפק במה שיש". עוד משפט חכם: "אף פעם אל תשפוך מים אם אין לך מים אחרים".

  

גיא, בני חי בארה"ב הוא חזר לישראל אחרי 24 שנים. אבל הוא לא הצליח להיקלט בגלל שלבנו היה מאוד קשה עם השפה ולא הסתגל ולא היו לו חברים. הם החליטו שבסוף החודש הם חוזרים לארצות הברית ולי זה מאוד קשה כי נולדה לי נכדה והיא בת שלוש ואני מאוד קשורה אליה. בפסח אטוס אליהם לביקור.

 

יבניאל: "יַבְנְאֵל היא מושבה ומועצה מקומית במחוז הצפון בישראל בבקעת יבנאל, דרומית-מערבית לטבריה, ממוקמת על כביש 767 מכפר תבור למושבה כנרת. נוסדה ביום 7 באוקטובר 1901; הוכרזה כמועצה מקומית בשנת 1951. המועצה המקומית מורכבת מארבעה יישובים שצמודים זה לזה: יבנאל, בית-גן, משמר השלושה וסמדר. שלושת היישובים הראשונים היו במקור מושבות ואילו סמדר המרוחקת יותר הייתה במקור מושב".

תשע"ו, 2015