מאגר סיפורי מורשת

שמי יוסף לוי, אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי, להלן סיפורי.

בית ההורים

סבי ומשפחתו גרו ברודוס, שאז הייתה שייכת לאיטלקים. אביו היה מורה דרך לתיירים, אמו היה עקרת בית. הם היו שמונה אחים (הוא היה הרביעי). הם גרו בבית גדול ומרווח, המצב הכלכלי היה טוב מאוד. לאביו הייתה פרנסה טובה שהספיקה בכדי לממן את הוצאות המשפחה. ואביו של אמו היה רב גדול מאוד בקהילה.

סבא רבא רב בקהילה

היינו מאוד מאושרים ברודוס עד שהנאצים עלו לשלטון, הם החלו להתנהג ליהודים בצורה לא נאותה. הנאצים בזזו, השפילו והרגו יהודים. בשלב מסוים נמאס להוריי מההתנהגות האנטישמית ברודוס, והם החליטו לעזוב אותה ולהגיע לארץ ישראל.

לפני העליה

בשנת 1939 כשאני הייתי בן שנתיים, היה לאבי חלום שחזר על עצמו לילה אחר לילה ובו איש עם זקן לבן ארוך הלבוש בגדים לבנים אומר לו: "תברח מהר מהארץ הזו, היא מקוללת בשבילך. לך לארץ ישראל שאליה אתה שייך ואם לא, אסון יבוא עליך ועל משפחתך". זה היה כחודש שהחלום רדף אותו עד שהוא עזב את יוון. אבי אסף איתו כמה אנשים והם נתנו לו כסף, וכך הוא שיחד את קפטן הספינה (באמצעות הכסף). כך עלו לארץ. מי שנשאר ביוון – הנאצים הרגו אותו (חלק ממשפחתו ומקרוביו של סבי).

העלייה לישראל

"העלייה הייתה בשנת 1939 (כשאני הייתי בן שנתיים בלבד) על האונייה האחרונה שיוצאת מיוון לארץ ישראל. כשמשפחתי עלתה על האונייה הם התמקמו ועד מהרה החלו הצרות. כמה מאחיי וגם הוריי חלו במחלות ששרצו על הספינה וכמו כן מחלות מזרם הגלים ותנועתם. לקראת ההגעה לארץ ישראל, לאחר ששהינו כחודש על ספינת המהגרים האונייה לפתע עלתה באש. משפחתי הייתה מפוחדת ומבוהלת, ולאחר מכן לאחי הבכור צץ הרעיון לקפוץ מהאונייה ולשחות את הדרך שנותרה עד לאי אשר היה ממוקם באזור. עד מהרה כל משפחתי קפצה למיםף כאשר אבי סוחב אותי תוך כדי שחייה (מכיוון שהייתי בן שנתיים בלבד ולא ידעתי לשחות, כמו כן המים היו קרים מדי). השחייה נמשכה שעתיים, וכשהגענו לחוף משפחתי הייתה תשושה ועייפה עד מאוד. שהיינו על האי כעשרה ימים עם כמות אוכל ומים מועטה ועם עוד כמה נוסעים שקפצו מהאונייה. לאחר מכן הגיעה אונייה אחרת ולקחה אותנו את הדרך חזרה לארץ ישראל בשקט ובשלווה. כשהגענו לארץ ישראל קיבלנו  את הטיפול הרפואי שנדרש לנו.

המגורים וילדות בארץ

המגורים בארץ היו לא פשוטים. חיינו שמונה אחים בחדר אחד, ובבית היו שלושה חדרים. המצב הכלכלי בבית היה קשה מנשוא, ועקב זאת הלכתי לעבוד במכירת עיתונים בגיל עשר. למדתי בבית ספר מוריה שבחיפה, עזבתי את בית ספרי בערך בכיתה ג'. גרתי רחוק מחבריי, הם היו גרים ברחוב רמב"ם 45. (שם היה אדם שקראו לו אליעזר קשני ז"ל. האנגלים תלו אותו על מרד נגדם). הייתי בשלוש תנועות נוער כגון: בני עקיבא, אליצור, הנוער העובד והלומד. אבי ואני היינו הולכים לבית הכנסת בכל יום שישי ולאחר מכן שרים שירי שבת ומקבלים את השבת. היינו עורכים קידוש, היינו משפחה מסורתית. לאחר מכן כשגדלתי הפסקתי להיות מסורתי.

היו לי שלושה חברים וזהו. לא היה לי זמן להיפגש עם ילדים או לעשות משהו אחרי הצהריים מכיוון שעבדתי בתור מחלק עיתונים ועזרתי להוריי. ולכן המפגשים איתם היו מועטים עד כי לא מתקיימים. אחת התקריות המשמעותיות בשבילי, היה כאשר ראיתי אישה בוכה ומחזיקה את העיתון שחילקתי לה, ואז הסתכלתי בדף הראשי וראיתי שמחבלים נכנסו לבית ספר והרגו תלמידים ומורה.

התגייסתי בחודש אוגוסט בשנת 1955 לצנחנים ולאחר מכן הייתי שמונה חודשים בחיל הים ובצנחנים. הייתי בגדוד של רפול שהיה המג"ד של הצנחנים. הייתי בפלוגה שלו (היו 4- 5 פלוגות).

אני כחייל עם אשתי לעתיד

האהבה לארץ

בגיל 10 כשגרתי בפתח תקווה, הייתי מעורב במה שקורה בארץ (על ידי מכירת עיתונים, בכל המלחמות שהיו). מה שלמדתי בבית הספר על הפרעות ועל השואה שהייתה בחוץ לארץ השפיע רבות על רצוני להגן על המדינה (הייתי חייל קרבי בצנחנים). בנוסף במקצוע שלי (בסולתם) אהבתי לעבוד במפעל  שמייצרים בו נשק לארץ, עוד סיבה שאהבתי את הארץ. (עבדתי בסולתם בחריטה 28 שנים)."

סיפור אהבה לאישה

סבי וסבתי הכירו בחוף השקט כאשר הוא היה חייל בחיל הים והיא בחייל האוויר, והוא ראה אותה משתזפת על החוף. היא מצאה חן בעיניו, לאחר מכן הוא הזמין אותה לשחק איתו מטקות, וכך נוצר הקשר.

יום חתונתנו 

כיום סבא יוסף חי ביקנעם ויש לו שלושה ילדים: הבכור עופר, אחריו עידו והקטנה דלית, אמה של מאיה רומנו, התלמידה המתעדת.

הזוית האישית

סבא יוסף: החוויה הייתה נהדרת, העבודה הייתה מהנה ונהניתי מאוד לשתף את מאיה בחוויה שעברתי בילדותי. כמו כן נהניתי להכיר את חברותיה ואת הכיתה החדשה שלה שאליה עברה השנה. אני הייתי מאחל למאיה שתצליח בלמודים, שיהיה לה המון שמחה בחיים ושתלמד להתמודד עם משברים. וכמובן בריאות.

הנכדה מאיה: מאוד נהניתי מלעבוד עם סבי, החוויה הייתה מגבשת מאוד ולמדתי גם על סבי דברים שלא ידעתי, כגון את סיפור העלייה לארץ המדהים שלו ואת החוויות שעבר בילדותו. אני מאחלת לסבי המון בריאות ואושר.