מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לא ידעתי מה זה מטוס

החיים במעברה
החיים במעברה
העלייה לארץ ישראל והחיים במעברה

אני שושנה ונולדתי בעיראק בשנת 1944. בהיותי בת שבע, סיפרו לי הורי שאנו עוזבים את עיראק ועולים לארץ ישראל. לא הבנתי בדיוק בגיל זה את המשמעות של ארץ ישראל. אבל הרגשתי את האושר והשמחה אצל הורי, כי היו מאד נרגשים ואפילו קצת יותר אוהבים.
 
אני ומשפחתי עלינו ארצה במטוס. העיראקים אומנם הרשו לנו לעלות ארצה, אבל בלי לקחת חפצים יקרים, כמו תכשיטים, בגדים יפים וכו'. אלא רק את לבושנו ומעט מאד בגדים.
 
במטוס הייתי מבוהלת, ילדה קטנה בת שבע שלא ידעה מה זה מטוס, ובהמראה בתוך המטוס, צעקתי ובכיתי שהמטוס נופל, הרגיעו אותי שזה דבר בטוח ועוד מעט נגיע לארץ ישראל, הארץ היפה והטובה, עם הרבה מאד תפוזים שמאד אהבתי לאכול, חוץ מהתמרים הטובים בעיראק.
 
הגעתי לארץ ישראל, לעיר באר שבע, ושמו אותנו באוהלים. בלילה היה קר מאד, יתושים היו בלי סוף, ומים מטפטפים דרך האוהל. לא היו שירותים בקרבת מקום, והיינו צריכים לצאת מרחק רב כדי לעשות את צרכנו. לא היה מספיק אוכל, קבלתי תלושים למצרכי מזון, כגון אורז, קמח, חלב, שמן וכו', אבל זה היה מספיק בקושי.
 
האהבה שלנו לארץ ישראל עזרה לנו לעבור את התקופה הקשה בארץ.
לאחר מכן עברנו לבית בן 2 חדרים למשפחה שכללה אבא, אימא וחמישה ילדים. אני זוכרת בבית הזה שחתולים קפצו מהחלון השבור ובאו לישון איתי. בהתחלה פחדתי, אבל לאחר מכן אני הייתי קוראת לחתולים לבוא ולהיות איתי.
 
זוהי אהבה לארץ ישראל וגם אהבה לארץ ישראל מולדתנו הקדושה.

מילון

מעברה
יישוב זמני לקליטת עולים

ציטוטים

”בחיים צריך להאמין בעצמך“

הקשר הרב דורי