מאגר סיפורי מורשת

שמי נורית (סביחה) שיידר (מרדכי) נולדתי בעירק בשנת 1946 להוריי נעמי וישעיהו. לאחר שנה נולד אחי עזרא.

החיים היו לא קלים. בשנת 1951, בגיל 5 עלינו לארץ בטיסה אמא אבא, אחי ואני למעברה בבית שמש. היה זה בקיץ ואנו הגענו ישר לפחונים. לא ידענו את השפה והיינו גם ללא כסף ובגדים. קיבלנו תלושים למזון – חצי לחם ליום, עוף פעם בשבוע. לא היו שירותים ומים בצריף, והתקלחנו רק פעם בשבוע. אותי שלחו לגן והגננת שינתה את שמי מסביחה לנורית. אף אחד לא שאל אותי או את אמי עם אנחנו מסכימות, ואמי מאוד כעסה כי זה היה השם שהיא נתנה לי.

להורים שלי לא הייתה עבודה. אבא שלי פתח חנות ירקות שלא הצליחה. היה אז חג חנוכה, אחי ואני הינו באותו הגן. לכבוד החג טיגנו לביבות, כולנו עמדנו מסביב לשולחן לראות איך מטגנים לביבות ומישהו דחף את אחי על המחבת עם השמן הרותח והוא נכווה בפנים. ההורים שלי מאוד כעסו עלי שלא שמרתי על אחי הקטן כי הייתי הבכורה.

אחרי שנה בבית שמש העבירו אותנו למושב אבן ספיר כי לא הייתה לאבי עבודה. קיבלנו משק לול ותרנגולות ושמחנו מאוד. אבל כל לילה המסתננים ירו עלינו, נכנסו אל המשק וגנבו את העופות. החיים היו קשים, לא היו שירותים בבית והיה צריך לצאת לחצר גם בלילה. אחרי שנה של ייאוש החלטנו לעבור ליקנעם – היכן שהתגוררה המשפחה של אבי. אבי ומשפחתו עבדו בתחילה בבניין ואחר כך עבר לעבוד בסולתם שייצר כלי נשק.

גם ביוקנעם חיינו במעברה ועדיין הלכתי לגן.

כשעלינו לארץ למשפחתי לא היה מספיק כסף עבור כרטיסי טיסה לארץ. ואבי שינה את גילי מגיל חמש לגיל שלוש ולאחי שהיה בן 3 שינו את גילו לשנתיים. שינוי זה נשאר למשך שנים. ובמשך שנים לא ידעתי מהו גילי האמיתי. אחרי שנישאתי ונולדו לי ילדים ונכדים אבי חלה במחלה קשה והוא סיפר לי שהוא שינה את גילי וכמובן כששמעתי את זה, זה הכעיס אותי מאוד ולקחתי עורכת דין כדי לדעת מהו גילי הביולוגי. לא היו לי מסמכים שיעידו במשפט.  רק הייתה תמונה אחת מהיום שהגענו למעברה וזה מה שעזר לי במשפט.

הזוית האישית

סבתא נורית: החוויה שלי יוצאת מן הכלל. זה חיזק את הקשר שלי עם נכדתי ונתן לי אפשרות לספר את הסיפור שלא סיפרתי ואני מודה על היוזמה הזאת.