מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

לא ידעתי לדבר עברית

סבתא לאה וליהיא בקשר הרב דורי
סבתא לאה בילדותה
סבתא לאה מספרת על חייה

שמי לאה פישביין, נולדתי בארץ ב- 15/12/1950, להורי חוה ושמעון (ז"ל) סרברניק. אני אישתו של ישראל ואמא של: איתי, אהד ועמרי. אני סבתא ל-7 נכדים וליהיא היא נכדתי השנייה, בתו הבכורה של עמרי בני הצעיר.

ילדות ובגרות

נולדתי וגדלתי בנס-ציונה, עד גיל 5 גרנו: הורי, אני, אחותי הצעירה ציפי ודודי אריה, שהיה נער צעיר, אצל סבא מרדכי ז"ל וסבתא אלקה ז"ל קרשנוביץ. גרנו כולנו בדירת 3 חדרים, והשפה שדיברנו בבית הייתה אידיש, לא ידעתי מילה אחת בעברית, עד גיל 5. ילדותי הייתה מאושרת, שיחקנו בחצר וברחובות ללא חשש,  טיפסנו על עצים, שיחקנו מחניים ו-5 אבנים, גידלנו תולעי משי ואת העלים קטפנו מעצי התות שהיו בחצרות השכונה. מבחינה כלכלית המצב היה קשה, הייתה תקופת צנע ולא היה מספיק אוכל. אבא שלי ששרד את השואה ונותר ללא משפחה, עבד בבניין על מנת לפרנס את המשפחה, כאשר הגעתי לגיל 5 עברנו לבית ברחוב בן-גוריון, בבית זה מתגוררת אמי.

אבי שמעון ז"ל ששרד את השואה, היה אחד משלושה ניצולים ששרדו את מחנה ההשמדה "חלמנו", ליד העיר לודז', בפולין. אבי היה בן 9, כאשר פרצה המלחמה הוריו נהרגו בגטו, והוא נשאר לבד. אבי אהב לדבר על שעבר עליו במהלך המלחמה, העיד במשפט אייכמן והעיד במשפטים רבים בגרמניה, כאשר נתפסו הנאצים, והועמדו למשפט. אבי סיפר את סיפורו בבתי הספר וביקש להמשיך ולדבר, על מנת שהזוועות לא יישכחו. אמי חווה נמלטה לפני המלחמה לרוסיה, כך שלא חוותה את זוועות השואה, אך חייתה בפחד מתמיד מעצם היותה יהודייה, בשנת 1948 עלתה לישראל. אחריה הגיעו הוריה ואחיה הצעיר אריה. סיימתי בית ספר יסודי ועברתי לבית ספר מקצועי, התגייסתי לצה"ל ב- 1969 ולאחר השחרור נישאתי לישראל, למדתי בסמינר "חיטרון" המכללה להכשרת מורים במקצועות הטכנולוגיים, שם למדתי את הוראת המנהל ועסקתי בהוראה עד שנת 2016.

מלחמות ושלום

ב-5 ביוני 1967, כאשר הייתי נערה בת 16.5, פרצה נלחמת "ששת הימים", מלחמה בין ישראל לבין: מצרים, ירדן וסוריה. זכור לי שבבית שגרנו בו, לא היו ממ"דים ולא מקלטים ולכן חפרנו שוחות בחצר, ריפדנו אותם בשקי חול,  אבא  שלי  היה במילואים  והתמודדנו עם המצב,  אמא שלי אחותי הצעירה ואני, כאשר נשמעה אזעקה רצנו לשוחות להסתתר, השוחות היו פרימיטיביות, ללא גג, רק חפירה באדמה בעומק של כמטר אחד בלבד. לאחר 6 שנים ביום כיפור שחל בשבת 6 באוקטובר 1973, בשעה 14.00 בצהריים, פרצה מלחמת "יום כיפור", מלחמה בין ישראל לבין מצרים וסוריה, הייתי נשואה ואם לאיתי בן השנתיים, בעלי שהיה סרן בצה"ל גוייס, כבר ביום שישי. אלו היו 2 מלחמות שהשפיעו עלי בגיל צעיר, אך היו גם 2 הסכמי שלום שחוויתי: הסכם השלום שנחתם בשנת  1979  ע"י נשיא מצרים אנואר סאדאת וראש ממשלת ישראל  מנחם בגין והסכם  השלום שנחתם  בשנת 1994 בין חוסין מלך ירדן לבין יצחק רבין ראש ממשלת ישראל.

ה י ו ם

היום אני גמלאית, מטיילת בארץ ובעולם עם בעלי, אוהבת לבשל ולאפות לנו, ולמשפחה המורחבת, ליהיא טוענת שאני מבשלת נהדר ויואב, אחיה הקטן של ליהיא טוען שאני מכינה את השניצלים הטעימים ביותר בעולם. פעם בשבוע אני מתנדבת ב"שי"ל" (שירות ייעוץ לאזרח) ראש-העין, במסגרת ההתנדבות אני עוזרת לאנשים להתבטא, לכתוב מכתבים, ולעזור בכל בעיה שמתעוררת, ואני יכולה לעזור.

תמונה 1
תמונה 2
תמונה 3

הזוית האישית

נהנינו מאוד מהתכנית ומהקשר המיוחד שלנו.

מילון

מחנה ההשמדה חלמנו
מחנה ההשמדה חֶלְמְנוֹ (בגרמנית: Vernichtungslager Kulmhof) היה מחנה השמדה במערבה של פולין, בסמוך לכפר חלמנו שעל נהר נֵר, כ-60 ק"מ מצפון מערב לעיר לודז'. היה זה מחנה ההשמדה הראשון שהוקם על ידי הנאצים, והקמתו היוותה קפיצת מדרגה בשלבי התפתחות הפתרון הסופי: בפעם הראשונה בוצעה השמדה של יהודים ובני לאומים אחרים באמצעות גז, היה זה האתר הראשון שבו בוצעה ההשמדה במקום קבוע, והאתר הראשון שבו נשרפו גופות הנרצחים. מחנה ההשמדה חלמנו פעל מ-8 בדצמבר 1941 עד אפריל 1943; ביוני 1944 חודשה פעילותו, עד לחיסולו ב-18 בינואר 1945.

ציטוטים

”להיות תמיד חיוני ופעיל“

הקשר הרב דורי