מאגר סיפורי מורשת

שמי אלי נחמני, נולדתי במרוקו  בעיר קזבלנקה.

זכור לי בתור ילד קטן, בשנת 1962 כשהייתי בן  12, הייתה הפגנה גדולה במרוקו נגד היהודים כדי שלא ילמדו עברית בבתי ספר. היה עוצר והוראה, לא לצאת מהבתים בגלל פחד מהערבים. מזל גדול היה לנו שמלך מרוקו (מוחמד החמישי) שמר על היהודים ולכן לא פגעו בנו.

באותה שנה, ב 1962, רצינו לעלות לארץ הקודש. ולצערנו נמסר לנו דרך הסוכנות כי מאחר שסבא וסבתא מבוגרים מונעים מאתנו לעלות לארץ.

לאחר פניות רבות לסוכנות, רק בשנת 1966, הסכימו להעלות אותנו, כולל סבא וסבתא.

האם היה רגע שחשבתם לעלות בלי סבא וסבתא שלכם?

כל המשפחה לא הסכימה לעלות לארץ בלי הסבתא והסבא, נורא כעסנו שהסוכנות וממשלת ישראל דאז, משום מה עיכבו אותנו שנים כל כך רבות. לרגע לא חשבנו לעלות לארץ בלי סבא סבתא.

.שמלת הברית במרוקו

היינו פונים לאנשים שנתרום להם את שמלת הברית, לכל מי שצריך, ללא תשלום. פשוט רצינו את המצווה הזאת שתעבור לכל היהדות במרוקו. חוץ מתרומת השמלה היה לנו לעונג להביא גם מתנה.

השבתות בקזבלנקה

במרוקו הייתה לנו חצר גדולה שהייתה מספיקה כמעט לכל השכונה, שבה גרו כל היהודים. בשבתות היה נהוג אחרי תפילת שחרית של שבת, שכולם היו מתארחים לכיבוד, עם מגש של עוגיות עם תה נענע וזה עשה לנו הרבה שמחה בלב שאנחנו מתאספים ביחד. לא היינו מפסיקים לדבר על ארץ ישראל הקדושה ועל ירושלים וקיווינו שיגיע הזמן לעלות לארץ.

הזוית האישית

סבא אלי – לאחר שאני סבא של עידו הוזמנתי לכל השיעורים עם הנכד נהניתי מאוד, מאחר והעליתי את כל הזיכרונות שלי עד היום, במיוחד שהנכד שלי עזר לי מאוד ללמוד על המחשב, דברים שלא ידעתי לפני כן. אני חושב שהמדינה מגלה כישרונות גדולים לדור הצעיר והמשכיל, ואני מודה לכל המורות שנתנו יד לכל השיעורים במשך כל התקופה. במיוחד אני מודה למורה הנחמדה במיוחד כרמית שושן שעזרה לי מאוד.