מאגר סיפורי מורשת

שמי שושנה שוע. נולדתי בעירק בעיר הבירה בגדד בשנת 1950. הגעתי לישראל בגיל חודש עם הוריי ואחותי. לאחר עלייתנו, נולד לי אח קטן נוסף.

לאחר העלייה, הגענו למעברת פתח-תקווה. לפי סיפורם של הוריי, שהינו שם בערך שנתיים. לאחר מכן, עברנו לגור בתל-אביב בשכונת שבזי, שהיום קוראים לה נווה-צדק. כיום זה מקום מאוד מבוקש לגור בו. בגיל שבע עברנו לרמת גן והתחלתי ללמוד שם בכיתה ב' בבית ספר "המנחיל".

בילדותי, הצטרפתי לתנועת הנוער העובד. זו תנועת נוער שהוקמה ב-17 באוקטובר 1924 בארץ ישראל, על ידי בני נוער עובדים שהתאגדו במטרה להגן על עבודתם ועל זכויותיהם. במפגשים של התנועה היינו משחקים במשחקי חברה כמו סימני דרך, א"ש לילה וקלאס. היו מפגשים חברתיים מאוד מעניינים והיה כיף. המפגשים היו נערכים פעמיים בשבוע ועזרו לנו להתגבש.

הלימודים בתיכון בתקופה ההיא היו כרוכים בתשלום ורק מי שידו הייתה משגת, יכול היה ללמוד. להורי בזמנו לא היה מספיק ולכן לא למדתי בתיכון. הממוצע בתעודה שלי היה גבוה ורציתי להמשיך ללמוד, אך זו לא הייתה אפשרות בזמנו. מאוד נעלבתי ונפגעתי. אני חושבת שאם יש פוטנציאל צריך לתת את ההזדמנות לבטא אותו.

באותה תקופה, אבי היה צעיר מאוד ולמד בקורס לשוטרים. לאחר מכן, התקבל למשטרת רמת גן. שם הוא נטע את העץ הראשון שלו. אני זוכרת שזה היה מקור לגאווה עבורי. לאחר שנתיים, התחלנו להתפרנס והיה יותר קל למשפחה.

במהלך עבודתו, אבי היה חלק מצוות השומרים אשר שמר על אדולף אייכמן, שהיה פושע מלחמה נאצי ונלכד בשנת 1960 והובא למשפט במדינת ישראל.

בזמנו עמוס בן גוריון (בנו של דוד בן גוריון) היה חבר של אבא שלי ולעתים היה מצטרף לארוחת צהריים.

כשפרצה מלחמת ששת הימים אני הייתי בת 16. היינו הרבה זמן עם אימא לבד משום שאבא היה בעזה כעשר שנים. היה לא קל להסתדר בלי אבא.

למרות כל הקשיים שהיו באותה תקופה, החיים לפני הרבה שנים היו כל כך פשוטים ושמחים. החיים היו יותר פשוטים מאחר ורוב האנשים היו באותו מעמד כלכלי. לא היו פערים גבוהים בין עניים ועשירים, לא היה עושר של אפשרויות במשחקים, בבגדים, במקצועות.שמחנו בחלקנו ונהנינו מהפשטות של החיים.

הזוית האישית

יואב: למדתי שסבתא שלי עלתה לארץ תינוקת קטנה זה כאילו נולדה בארץ. לא ידעתי שהחיים פעם היו כל כך קשים אני שמח שבסוף הכול הסתדר והיה להם מספיק כסף כדי לגדול בכבוד. הייתי מופתע לגלות שסבא רבא שלי היה חבר של עמוס בן גוריון (בנו של דוד בן גוריון).

שושי: תכנית הקשר הרב דורי מאוד חשובה ומעניינת. נהניתי להשתתף בתכנית משום שהיה לי זמן איכות עם נכדי. פעם החיים לא היו חומרניים הם היו מבוססים רק על שמחת חיים.