לאחר העלייה המשפחה עשתה חיל
השם ורה בא מסבתא. למדתי בבית ספר איטלקי בלוב ולמדתי את השפה האיטלקית. אני שומרת שבת ודתייה עד היום. בשואה רצחו את בעלי ועליתי לארץ ב-1948 כאלמנה עם שני ילדים. לקחו אותנו לבית העולים בפרדס חנה ונשארנו שם 3 שנים. בשלב מסוים עברתי לרמת גן כי שם גרו אחיי ואחיותיי, ונשארתי עד היום.
בני הבכור למד בנווה שלום בטכניון כמהנדס וקיבל מלגות. בני ועוד שלושה אחים היו במלחמת יום כיפור בצבא, היה נורא מפחיד.
נשארתי עם שמי המקורי וגם בני עמוס ובתי
אילי. הבן שלי היה בן שנה ושמונה חודשים כשעלינו לארץ , ובתי הייתה ממש תינוקת. ילדי למדו בבית ספר עתיד ברמת גן. לאחר עלייתי ארצה עבדתי 28 שנה במפעלי עלית ועד היום יש לי קשרים איתם. יש
לי שני נכדים. הנכד הגדול לומד באוניברסיטה בארצות הברית ( קוראים לו אלי). נולדה
לי נינה מנכדי אלי. אני מאוד שמחה ואוהבת אותה, ונכדי שולח לי תמונות שלה.
יש
לי עשרה אחים, ונשארנו רק אני ואחי. כיום
אני גרה ברמת גן לבדי עם מטפלת.
מילון
בית העולים בפרדס חנהביו פרדס חנה לבנימינה התקיימו מחנות צבא ענקיים של הצבא הבריטי אשר בשיאם הכילו 20,000 חיילים[1]. בתחילת 1948 הצליחו אנשי ההגנה בפרדס חנה לשכנע את הבריטים להשאיר את המבנים במחנה לצורך קליטת עלייה, ועם נסיגת הבריטים המחנה הוסב לארבעה מחנות עולים (מתוך ויקיפדיה)
ציטוטים
” נולדה לי נינה מנכדי אלי. אני מאוד שמחה ואוהבת אותה, ונכדי שולח לי תמונות שלה“