מאגר סיפורי מורשת

שלום שמי רעיה גלברט ואני סבתא של אופק.

היום אני חוזרת להיות הילדה הקטנה מבת ים שגדלה בתוך דיונות של חול. חוץ מהשכנים היה רק חול וחול מלפנים ומאחור אך מקדימה היה הים.

הייתה לנו ילדות פשוטה ומופלאה, חולות היו מגרש המשחקים שלנו וגם מקום לסודות שלנו. שיחקנו תופסת, מחבואים והכנו כדורי גרביים (לקחנו את הגרביים מילאנו אותן חול קשרנו והפכנו אותן לכדורי גרביים). לא הייתם רוצים לחטוף כדור כזה בפנים. אהבנו מאוד לבלות בדיונות החול. חזרנו הביתה ונראנו כמו שקי חול. חול בפנים בגרביים בכיסים ובכל הגוף. אמא שלי, שדאגה לבית נקי ומצוחצח  גערה בנו "מאיפה כל החול הזה שהבאתם".

בימים של ראשית המדינה הכול היה שומם אבל הגיעו עולים חדשים מכל קצוות תבל. היה מחסור בארץ ולא לכולם היו בתים לכן אנשים גרו באוהלים וקראו לזה "מעברה" (זה לא היה פיקניק). הייתי ילדה קטנה שחיה בתקופה של צנע, הכול היה צנוע מאוד: בלי חשמל, בלי מקרר, ללא כבישים, ללא חניות. כמו שאמרתי, רק חול וחול והמון שמחה מסביב.

אתם וודאי  שואלים את עצמכם איך זזים ממקום למקום כשאין כבישים? הולכים המון ברגל, לפעמים באופניים אם היו, ובנוסף היינו תופסים טרמפ עגלות וחמורים. עוד משהו שאני זוכרת זה את ימי שישי. יום שישי היה יום מכובד, הגענו בחולצות לבנות ומאוד התרגשנו מ"קופת הקרן הקיימת" שעמדה על שולחן המורה והיינו תורמים כדי לנטוע עצים ברחבי הארץ השוממים.

הייתה תחרות בין הכיתות, הכיתה שתרמה יותר, היו מציינים זאת במפקד בית הספר. מצ"ב סרטון שמתאר זאת:

עוד פרק משמעותי בחיי זה תנועת הנוער (צופים). אי אפשר להפריד את חיי מתנועת הנוער, הצופים ואני חד הם. היינו קבוצה מצומצמת של ילדים בצופים, כך התחילה הרפתקה מיוחדת של חיי, הפכנו למשפחה קטנה, התבגרנו יחד, יצאנו להמון טיולים, ובחופשים בילינו במחנות עבודה בקיבוצים. עזרנו בעבודות שונות בקיבוץ כמו: קטיף, בציר ופיתחנו הווי מיוחד. שם נולדה החלטתנו להמשיך בעתיד ולשרת בחיל הנחל ולשרת בקיבוץ.

הכל היה מלווה בהמון שמחה והמון צחוקים. באמת הקיבוץ היה משהו מיוחד. במשך השנים הקיבוץ הלך והשתנה עד שהפך למשהו שונה. אחרי שהשתחררתי מהצבא, עזבתי את קיבוץ חצרים, הלכתי ללמוד ויצאתי לטייל בעולם הגדול.

את סבא יוסי(בעלי) הכרתי סתם כך ברחוב דיזנגוף של אותם ימים. התאהבנו, התחתנו ונולדו לנו שתי בנות:

מיכל- בכורה (אמא של גור ותמרה)

ועירית-(אמא של אופק ונועם).

כיום אני סבתא לארבעה נכדים מדהימים וחכמים, ומשתדלת לבלות כמה שיותר איתם.

למרות שלא היה לנו הרבה ברמה החומרית, עדיין החיים היו מלאי  שמחה, יצירה ותחושה של התחלת מדינה חדשה עם המון תקווה. היה את קרן הקיימת ששמה לעצמה מטרה לנטוע עצים בארץ. וכיום אני רואה את ההשפעה שלה בארץ ואני נהנה היערות שצומחים בזכות הקופה.

הזוית האישית

אופק: היה לנו מדהים ולנדתי הרבה מושגים חדשים. לדוגמה, למדתי על הקופה של הקרן הקיימת לישראל, ששמה לעצמה מטרה לנטוע עצים בארץ. כיום אני רואה את ההשפעה שלה בארץ ואני נהנה מהיערות שצומחים בזכותה.