מאגר סיפורי מורשת

ב"ה  תשע"ט

שמי עתר כץ אני משתתף השנה בתכנית הקשר הרב דורי יחד עם סבי יעקב כץ, שמעתי ממנו את סיפוריו ותעדתי את סיפור עלייתו לארץ.

סבא יעקב כץ מספר:

נולדתי בדרום אפריקה, לפני קום המדינה, בשנת כ"ו סיון תש"ה, 1945, ביוהנסבורג להורי אליעזר בן ציון ורחל לבית כץ. יש לי שלוש אחיות ואח. נולדתי אחרון במשפחה מבין חמישה ילדים ולכן קיבלתי יחס מיוחד, הייתי מפונק, כולם קרקרו סביבי ודאגו לי, כי נולדתי שתים עשרה שנה אחרי הרביעי. היום רק האחות הבכורה מיוריאל בחיים.

בילדותי

בדרום אפריקה היינו מאה אלף יהודים בתוך מיליון גויים. היהודים היו בדרך כלל אמידים ביחס לאחרים (היה להם כסף ובתים). גדלתי באזור טוב: בית פרטי עם גינה גדולה וברכת שחיה, כל השכנים היו יהודים, היה נחמד.

שירי ילדות שמעתי מהמטפלת ששמרה על הילדים. היא שרה לי את השיר "סרי מרי". כמו כן, אהבתי לשיר שירי שבת ותפילות. היום אני לא שר את השירים כי אני לא זוכר את המילים.

למדתי בגן יהודי עם תלמידים וגננות יהודיים של הקהילה. למדתי בבית ספר ממשלתי שרוב התלמידים היו יהודים. אחר כך הקימו בית ספר יהודי "קינג דויד", לא היו דתיים, אבל שמרו שבת וכשרות. שם למדתי מכיתה ה' עד יב', בית הספר היה ברמה לימודית גבוהה, ולכן לאוניברסיטה התקבלנו בלי בעיה.

התחביב שלי היה ספורט כמו כל התלמידים שהתחום הזה היה חשוב להם. השתתפתי בחוג כדורגל, שחיה, טניס, אתלטיקה ושחמט. משחקי הילדות שלי היו משחקים של חבורה כמו: תופסת ומחניים. בהפסקה, היינו משחקים בבית הספר משחקי כדור, וגם היום, הילדים מכירים את המשחקים האלה. לא היה מחשב בתקופתנו, כמו שרוב הילדים משחקים היום.

בגיל ההתבגרות אני זוכר את שמחת בר המצווה שלי שהייתה בפרשת "שלח לך". עליתי לארץ בגיל 17 ממניעים אידיאולוגיים. עליתי באופן עצמאי, הייתי בבני עקיבא, ציוני, הדברים האלה השפיעו עלי רבות ובעקבות זה עליתי לארץ.

מלחמת ששת הימים בירושלים

התגייסתי לנח"ל המוצנח. במלחמת ששת הימים העבירו את הפלוגה שלי לירושלים שחררנו את הכותל, בכ"ח אייר תשכ"ז. הייתי בין הראשונים שנכנסו לכותל. היה לי עצוב מאוד ששניים מהמחלקה שלי יצחק וייס ז"ל ואבי פרנקפורט ז"ל, נהרגו במלחמת ששת הימים.

למדתי בישיבת "כרם דיבנה" וסבתא למדה בגבעת וושינגטון הוראה לכיתות א' וב'. מורה שלימד את סבתא שולמית, שהיה גם חבר שלי מהישיבה, הכיר בינינו. התחתנו על הדשא במשואות יצחק. סבא מושקה, היה ראש המועצה, ומקורב לחכי"ם  ושרים של המפד"ל. הייתה חתונה גדולה. מיד אחרי ששת הימים, כשהייתי בן עשרים ושתים, שבוע לאחר החתונה, חזרתי לצבא.  הבכור שלנו נולד כשהייתי בן עשרים ושלוש.

לימודים גבוהים

למדתי תואר ראשון בפסיכולוגיה וחינוך, תואר שני: ייעוץ חינוכי, ודוקטורט בחינוך. תואר שלישי עשיתי בתחומים שתמיד עניינו אותי פסיכולוגיה וחינוך, אותם רכשתי בחו"ל. בחרתי במקצועות אלה כי אני מאוד נהנתי לעבוד עם תלמידים, ללמד אותם ולקדם אותם. עסקתי במקצוע החינוך במשך 48 שנים.

בשנים 1968/9, הייתי מורה ללימודי קודש וגאוגרפיה בית ספר תיכון בקריית גת ע"ש גרוס. היום אני פרופסור לחינוך ופסיכולוגיה ונשיא מכללת בית וגן.

יצאתי לגמלאות לפני חמש שנים מהאוניברסיטה, והיום אני נשיא המכללה בירושלים ועובד גם באוניברסיטת בר אילן. נהנה להכין את השיעורים לקראת ההרצאות שאני מעביר, וממשיך להדריך סטודנטים לתואר שלישי באוניברסיטה. כמו כן אני לומד דף יומי. הלימודים חשובים מאוד מאוד.

אדם שלא לומד לא יוכל להסתדר. צריך ללמוד מקצוע כדי להתפרנס בחיים, חשוב מאוד לדעת גם ידע כללי, לדעת מה קורה סביבך.

במשפחתנו, אנחנו חוגגים את הפסח יחד עם המשפחה המורחבת, פעם בשנתיים. יש מנהגים של שירים: זמירות מיוחדים כמו למשל "חד גדיא" ו"כי לו נאה", מנגינות. אנחנו חוגגים את סוכות עם הילדים. כמו כן אנחנו נוהגים כולנו ביחד לצאת לטיול בחול המועד סוכות ולילדים זה מאוד כיף. בחופשות אני נהנה לצאת לטיולים עם גמלאים, ועם סבתא שלומית.

דבר מיוחד שאני יכול לשתף היא הפנייה לגייס אותי למוסד, ואשר על כן, שרתי את המוסד במסגרת מילואים, במשך עשר שנים, זה היה מעניין מאוד וסודי ואני לא יכול לספר.

יש לי ארבעה בנים ושלוש בנות. יש לי שלושים ושמונה נכדים, ב"ה. אנחנו משפחה מגובשת, מתראים הרבה, צוחקים ונהנים ביחד. ילדיי ונכדיי, ב"ה, כולם גרים בארץ.

תעודת שחרור מהצבא

אלבום התמונות של סבא יעקב כץ

הזוית האישית

סבא יעקב: שמחתי לעבוד עם עתר. שאלותיו העלו בי זיכרונות וגעגועים וזה ריגש אותי מאוד. שאלותיו של עתר וההתעניינות הרגיש לי שזה נוגע בשנינו.

אחרי העבודה עם עתר הבנתי כמה תכנית זו חשובה, לדעתי, צריך להרחיב אותה לכל בית ספר. זה ההיסטוריה, זה החיבור בין הדורות וזה הסיפור של מדינת ישראל.

הנכד עתר: היה לי שמח וטוב בלב עם סבא ועם המפגשים איתו, זה גרם לי יותר להכיר אותו. הסיפורים מעניינים ואעביר זאת, בע"ה לילדים שלי. תכנית הקשר הבין דורי יצר לי ולסבי הזדמנות למפגשים קרובים יותר. מסיפורים אלה אני למד על חברים על סבתא וסבא ועל כך שגם אנשים שלא מכירים את סבא ידעו על כך.