מאגר סיפורי מורשת

נולדתי ברומניה, בעיר ששמה baia mare שהיא עיר מחוז בצפון רומניה, בחבל ארץ שנקרא טרנסילבניה בתאריך 16 באפריל 1951. עליתי לארץ יחד עם ההורים בשנת  1962. אחד הזיכרונות המוקדמים שלי מהילדות הוא שהלכתי לישון אצל חברים של ההורים, שאהבו לפנק אותי, וחברה של אמא ישבה לידי ונתנה לי לפה ריבת אוכמניות בכפית.

 

זיכרון מאוחר יותר זה שבחודש דצמבר לקראת חג המולד, היה קר מאוד וירד הרבה שלג ובכיכר הראשית של העיר תמיד הקימו עץ אשוח ענק מקושט באורות מנצנצים ומסביב היו דמויות מסיפור לידתו של ישו. אהבתי מאוד ללכת לבקר בכיכר הזאת, ולשתות שוקו חם  שמכרו ברחוב, שהיה גם טעים וגם מחמם. הייתי אז בכיתה א'. בחצר שבה גרנו הייתה משפחה עם ילד יותר גדול ממני בשנה, ואהבתי לשחק איתו בחיילים ולעשות קרבות של חרבות. אבא שלי שהיה מסגר הכין  לי חרב אמיתית ממתכת מבריקה ומאוד אהבתי לשחק איתה.

 

אני זוכר שהלכתי לגן ילדים שנמצא במרחק הליכה מהבית, אמא לקחה אותי כל בוקר . שחקנו עם קוביות מעץ ועם בובות, וקיבלנו לחם עם ריבה ותה לארוחת עשר. אני זוכר שהגננת הייתה אישה מבוגרת, וגדולה (שמנה) עם סינר בצבע כחול ושיער אסוף בקוקו. הייתה לה עוזרת צעירה שאהבה לשחק אתנו על השטיח. אהבנו לבנות קוביות מעץ, לצייר ולצבוע עם עפרונות וצבעי מים, ואהבנו ליצור דמויות בפלסטלינה.

 

בגן היה לי חבר יהודי שגם גר לידנו והיינו חברים מאוד טובים, וכל שאר הילדים היו רק חברים למשחקים בגן. למדתי בבית ספר עירוני ברומניה, שהיה קרוב לבית. אני זוכר שהיו שלושה ילדים שהמשיכו איתי מהגן לכיתה א'.בסוף כיתה ב' עשו לנו מבחנים כדי להתקבל לתנועת הנוער הקומוניסטית (רק תלמידים טובים התקבלו) ובשבוע הראשון של כיתה ג' היה טקס מאוד מרשים שבו כל מי שהתקבל זכה בעניבה אדומה וסיכה עם כוכב אדום שבמרכזו תמונה של לנין הילד. הייתי גאה מאוד להיות בין הילדים שהתקבלו ולהיות חלק מתנועת הנוער.

 

לבית הספר לא אהבתי ללכת אף פעם. אהבתי לקרוא ספרים בכל מיני נושאים, אהבתי לצייר ולעשות עבודות יד. בשנה הראשונה שהגענו לארץ היה לי קשה ללמוד עברית. גם כשידעתי כבר כמה מילים התביישתי לדבר, עד שההורים שלי לקחו נער בבית הספר שישב איתי ולימד אותי ונתן לי בטחון להתחיל לדבר. המחנך מכיתה א' עד כיתה ג' ברומניה, היה אדם בשם שטפן וקראנו לו " אדון שטפן". שמה של המחנכת הראשונה שלי בישראל היה יהודית. יש חוויה מיוחדת שזכורה לי מהילדות ברומניה. במקום בו נולדתי, בצפון רומניה, היה חורף קר מאוד עם ארבעה חודשי שלג רצופים. זכור לי שהיו ימים בחורף שאמא הייתה לוקחת אותי לבית הספר כשאני יושב על מזחלת שלג, והיא מושכת בחבל.

העלייה וההתאקלמות בישראל

כשהייתי בן 11 עלתה משפחתי לישראל. כשעליתי ארצה שמחתי לפגוש משפחה שלא הכרתי ושהגיעה לארץ לפני שנולדתי. בני המשפחה קיבלו אותנו כאן בשמחה רבה, ואירחו אותנו בביתם בימים הראשונים עד שהסתדרנו בדירה משלנו. בסוף השנה הראשונה בה למדתי בכיתה ד' בישראל, עשינו הצגה לסוף השנה, וקיבלתי תפקיד לומר משפט אחד בעברית. התרגשתי מאוד ולמדתי את המשפט בעל-פה וכל הזמן פחדתי שלא אזכור להגיד אותו נכון. המשפט היה: "הצבי ישראל על במותיך חלל, איך נפלו גיבורים".

 

המקצועות האהובים עליי בבית הספר היו היסטוריה ותנ"ך, וחשבון היה מקצוע שממש לא אהבתי. המורה האהובה עליי הייתה המורה לאנגלית, ששמה היה נינה קצ'לסקי. היא הייתה אשתו של הנשיא הרביעי של ישראל, אפרים קציר. 

גיל הנעורים

בזמנו כשלמדתי לא הייתה חטיבת ביניים, רק שתי חטיבות יסודי ותיכון. בסוף כיתה ז' שזו הייתה הכיתה האחרונה ביסודי, היה מבחן שנקרא: "סקר" והמבחן הזה נועד לקבוע האם התלמיד מתאים להמשיך לבית ספר עיוני או לבית ספר מקצועי. תוצאות הבחינה שלי הראו שאני מתאים גם לבית ספר עיוני וגם לבית ספר מקצועי במגמת אדריכלות. ההורים שלי בדקו איפה אפשר ללמוד במגמת אדריכלות בזמנו, וזה היה רק בבית ספר "אורט סינגלובסקי" בתל אביב. אנחנו גרנו ברחובות, ובגלל המרחק הגדול הוחלט לבסוף שאני אלך לבית ספר תיכון עיוני ברחובות על שם עמוס דה שליט. בתיכון "דה שליט" למדנו את כל המקצועות הרגילים ואני אהבתי במיוחד ללמוד ספרות, אומנות, תנ"ך, היסטוריה, אנגלית וצרפתית. זכורים לי אירועים מיוחדים מהתיכון: ימי ספורט שבהם הצטיינתי בקפיצה לגובה וגם בקפיצה לרוחק.

 

היו לנו מסיבות בחגים כמו פורים, יום העצמאות ומסיבת סוף שנה. בגלל שציירתי מאוד יפה תמיד ביקשו ממני להכין את התפאורה להצגות שהיו בחגיגות האלה יחד עם ילדים נוספים. אהבתי מאוד להכין את הציורים ובמיוחד את אחשוורוש ואסתר המלכה בגודל ענק. בתיכון, לכל מקצוע היה מורה אחר והמחנך שלי היה גם המורה להיסטוריה ושמו יעקב רייפין מקיבוץ גבעת ברנר. מאוד אהבתי את המורה ואת הצורה שבה הוא לימד אותנו את המקצוע וגם ניהל אתנו שיחות על מה שקורה בעולם ובמדינה שלנו בהיבט ההיסטורי. בבית הספר היו לנו הטקסים הרגילים בחנוכה וביום העצמאות. בכל בוקר התקיים מסדר בוקר שבו גם בדקו נוכחות וגם חולקו משימות שונות לכיתות כמו: משמרות זה"ב, ריקון פחים ושמירה על הסדר בהפסקות. במסדר הבוקר היו נוהגים להזכיר גם ימי הולדת או פטירה של אישים חשובים בתנועה הציונית. בימי שישי היה מסדר מיוחד שבו גם הודיעו על המצטיינים הכיתתיים והשכבתיים של אותו השבוע.

 

בבית הספר התיכון היינו צריכים להגיע עם תלבושת אחידה, מכנסי ג'ינס כחולים וחולצה תכלת שעליה סמל בית הספר, או סוודר כחול כהה וסמל של בית הספר בצד ימין. היו חוקים וכללים בתיכון ולפעמים הוציאו אותי מהכיתה בגלל שדיברתי והפרעתי. בכיתה י"א ברחתי הרבה מהשיעורים והלכתי יחד עם חבר לשמוע דיונים בבית המשפט. בעינינו זה היה הרבה יותר מעניין לשמוע סיפורים מהחיים האמתיים מאשר ללמוד דברים שכבר היו בעבר. לקראת סוף השנה מנהל בית הספר קרא לאמא שלי ולי, ואמר שאם אני לא מפסיק את ההיעדרויות האלה, הוא ייאלץ לזרוק אותי מבית הספר ולא אוכל לסיים את הבגרויות.

 

החברה הראשונה שלי הייתה ורדה שפין וזה היה כשלמדתי בכיתה י'. היא למדה באותה כיתה איתי ואהבנו לשמוע מוזיקה ביחד אחרי הלימודים, לקרוא שירים, ולהשוות סיפורים קצרים ושירים שכתבנו. הלכנו ביחד לסרטים ואחר כך אכלנו פלאפל. הנשיקה הראשונה שלי הייתה עם החברה הראשונה שלי, ורדה, בכיתה י"א. אם נתייחס למוסיקה באותם ימים, הזמרים הפופולאריים היו שלישיית גשר הירקון (אריק איינשטיין, יהורם גאון) הביטלס, אלביס פרסלי וקליף ריצ'רד .בשעות אחר הצהריים, היה לנו חופש, הלכנו לבריכה ויצאנו לטיולי אופניים בפרדסים בסביבה, הלכנו לסרטים ולהופעות במכון ויצמן. לא הייתי בחברה שנהגה ללכת למסיבות. בחופש הגדול, עבדתי ועזרתי לפרנסת המשפחה. עבדתי אצל המורה לחקלאות שלנו שהיה לו משק חקלאי במזכרת בתיה, והוא נתן לנו לעשות שוחות מסביב לעצי ההדר, להשקות את ערוגות הירקות, לקטוף מלונים ואבטיחים. את הכסף שהרווחתי נתתי לאמא שלי והשארתי לעצמי קצת כסף לדמי כיס. 

חג החנוכה בביתנו

בילדותי ברומניה לא זכור לי שחגגנו את חג החנוכה. שאלתי גם בת דודה האם זכור לה אבל לצערנו כנראה שלא. התחלנו לחגוג את חג החנוכה רק כשהגענו לישראל, כשהייתי כבר בן 11. אני זוכר שאבא שלי שהיה מסגר הכין חנוכייה במו ידיו, וצבע אותה בצבע כסף ומאז הדלקנו את נרות החנוכה רק בחנוכייה הזאת. חגגנו את החג ההורים ואני ולפעמים הגיעו אורחים, השכנים או בני הדודים שלי. אמא שלי הכינה סופגניות מאוד מיוחדות: סוג אחד עגול עם חור גדול באמצע שאותו היא מילאה בקצפת מתוקה והשני , סופגנייה קלועה עם צמות בצורה מאורכת. את הסופגנייה הקלועה נהגנו לאכול עם ריבת תות או עם ריבת משמש, גם כן מעשה ידיה של אמא. בילדות שיחקתי בסביבונים, עם דמי החנוכה שקיבלתי וגם אכלתי אגוזי פקאן.

אחרי שהתחתנתי והקמתי משפחה היינו חוגגים את חג החנוכה עם הילדים שלנו בבית הוריי. אכלנו את הסופגניות המיוחדות שאמא שלי הכינה בכל חג חנוכה וגם לביבות טעימות מתפוחי אדמה, בצל וגזר. על הלביבות נהגנו לפזר אבקת סוכר. אבא שלי נהג לאכול אותן עם פלפל ומלח. בחג נהגנו לשיר את הברכות וגם את השיר "מעוז צור".

תשע"ו