מאגר סיפורי מורשת

סיפורה של סבתי אותו תיעדתי במסגרת "תכנית הקשר הרב דורי – מזקנים אתבונן" בבית הספר גנים בגני תקווה

סבתא מספרת: "נולדתי בצ'נוביץ שבאוקרינה בתאריך  21.1.1938 , להוריה נוח ורוזה. כשהייתי בת שנה

חליתי במחלת טיפוס המעיים,

"התנאים  הסניטריים והסביבתיים היו קשים,רעב מתמשך, תת-תזונה, מחסור במרכיבי מזון שונים, קור, תשישות ודחק נפשי. התחלואה העיקרית נבעה,  אפוא, ממחלות זיהומיות שונות, בעיקר טיפוס המעיים, כהתפרצויות מגפתיות שגרמו לתמותה רבה"

באותה התקופה הנאצים פרצו אל אוקרינה. היה מאוד קשה להשיג רופא אף רופא לא העז לסכן את עצמו למען תינוקת יהודייה … רופא אחד הגיע יחד אם הנאצים בסתר וסיכן את עצמו למעני, בזכותו ניצלתי מהמחלה.

לאחר שהנאצים הגיעו לביתי נסענו ברפסודות לגטאות : "אני זוכרת שאמא שלי כיסתה אותי בשמיכה כדי שלא

יהיה לי קר". כשהגענו לגטאות הפרידו אותי ואת אמי מאבי .חייתי בגטו מגיל שנתיים עד גיל שש .

 

לאחר ארבע שנים נפתחו השערים של הגטאות, אבי ברח ופגש אותנו בחוץ ! כשהגענו בחזרה לביתנו הקודם

ראינו שהגויים השתלטו עליו ונאלצנו לעבור לגור ברומניה, אצל אחותה של אמי. לאחר כמה שנים ברומניה

בביתה של דודתי משפחתי פתחו מאפייה ושם גם גרנו .

 

כשהייתי בת אחד עשרה וחצי עלינו ארצה ,בהתחלה היה מאוד קשה גרנו באוהלים … אך אני לא הייתי

צריכה לסבול מפני שדוד שלי שעלה לארץ הרבה קודם כבר גר בבית גדול והיו לו את האפשרויות לפנק אותי .

כשהייתי בת שתיים עשרה עברנו לגור בדירה בשכונת התקווה ושם פחות או יותר התחילו חיי הנורמליים . 

גיל המצוות :לסבתי לא חגגו בת מצווה מפני שלא הייתה לה אפשרות לחגוג ( כסף ) סבתי אמרה שלפי זיכרונותיה

אף אחת מחברותיה לא חגגה בת מצווה .

מה שסבתי בכל זאת זוכרת מהבת מצווה :סבתי זוכרת שבבת המצווה שלה זאת הייתה הפעם הראשונה

שאמה שלה, הסכימה שהיא תלבוש חצאית . היא גם זוכרת,  שהיא קיבלה מהוריה שרשרת זהב.

 

סבתא נישאה לסבי יעקב מנולוביץ ז"ל,  ולהם נולדו, שני ילדים וחמישה נכדים, ואני אחד מהם.