מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כשבלפור בא לבלפוריה

סבתא טליה והנכדה מיה
ביקור בלפור בבלפוריה 1925
ביקור הלורד בלפור בישוב בלפוריה

אני דור חמישי של סבתא חנה וסבא שמואל מרדכי סלצקי, שעלו מארצות הברית לארץ ישראל באפריל 1924 עם שבע בנות ובארץ נולדו עוד שתיים וסבא היה אומר: "9 בנות זה לא צחוק…". כיום נותרו שתי בנות.
 
סבתא חנה וסבא שמואל מרדכי הגיעו למושב בלפוריה שנקרא על שם הלורד בלפור. ב 1925 סיימו לבנות את ביתם על חלקת האדמה שרכשו בארצות הברית דרך קהילת ציון. זה היה בית גדול ומודרני, היו בו שירותים, אמבטיה ומטבח יפה וגדול קראו לו "הבית התל אביבי". הוא ישב על גבעה אל מול המערב והרי הכרמל. מילדות הייתי באה לחגים.
תמיד שמעתי את סיפורי המשפחה ולא ידעתי מדוע תלויה תמונתו של הלורד בלפור בחדר הגדול. מכתביו של הסבא רבא שקראתי מספרת אני את הסיפור על בלפור בבלפוריה.
 
בעמק יזרעאל בצד הכביש ההולך מעפולה לנצרת שוכן מושב העובדים בלפוריה, שנוסד ב1922 ונקרא על שמו של הלורד בלפור אשר הכריז ב2 לנובמבר 1917 את הצהרתו הידועה לפיה הובטח ליהודים בית לאומי בארץ ישראל.
בשנת 1925 בא הלורד בלפור לארץ ישראל, להשתתף בטקס חנוכת האוניברסיטה העברית שעל הר הצופים בירושלים. הוא הביע את רצונו לבקר במושב בלפוריה הקרוי על שמו. תושבי המושב נענו בהתלהבות לאתגר וקיבלו על עצמם להקים שער כבוד בכניסה למושב, לשגר לקראת השיירה רוכבים נושאי דגלים וילדי המקום יקבלו את פני האורח בפרחים. בדואים ידידים מהסביבה שיצטרפו לרוכבים ויצאו לקראת שיירת המכוניות וירכבו לפניה עד הכניסה למושב. ואכן כך היה.
 
בין האורחים הנלווים לבלפור היו אורחים חשובים: הנציב העליון, נחום סוקולוב, חיים ויצמן ורעייתו, הקולונל קיש, אוסישקין והרב עוזיאל. פמליה של 80 איש,  ומאחר שיהודים רבים היו בין הבאים, חייבת הארוחה להיות כשרה למהדרין.
פתאום התברר שבכל המושב אין מבנה מתאים שיכיל את כל האורחים. סבא רבא שלי בעל התושייה הציע את המגרש הריק שצמוד לביתו והוא גם התבקש להכין את הארוחה. וכבר למחרת בבוקר הגיעו שתי קבוצות בנאים, שיצקו יסודות והקימו את הקירות. קבוצה אחת הניחה מרצפות כאשר השנייה הקימה את הגג – ולא ייאמן – בתוך ימים ספורים הוקם המבנה והושלם. רעפים אדומים כיסו את גגו, חלונותיו ופתחיו היו מזוגגים ומעוטרים במגני- דוד. תאריך קבלת הפנים נקבע ל 12 באפריל עם ארוחת צהריים, מה שקוראים "בנקט", וזו תהיה למעשה מסיבת הפרידה ללורד.
על הסעודה וההכנות קראתי מכתביו של סבא, כיצד הוא וסבתא חנה הכינו את הסעודה. סבא כותב: "הכנו תפריט ל 70-80 איש. למנה ראשונה כבד עוף, מרק עוף עם מנדלך [שקדיות], מנות יפות של עוף עם שעועית ירוקה ופירה. לבסוף קומפוט מצמוקים,שזיפים, תפוחי עץ ומשמש. כפתיחה לארוחה הגשנו חצי אשכולית עם דובדבן, ועל השולחן פירות העונה. וכמובן גם סודה, בירה, קוניאק, יין וליקרים.בקשנו מ 4 חברים מהמושב שיסכימו להיות מלצרים ושיתלבשו עם מכנסיים נקיים וחולצות לבנות. האורחים הגיעו מירושלים באיחור קבלת הפנים הייתה כמתוכנן כולם היו רעבים וצמאים וישבו מיד לאכול…
 
"לאחר הארוחה היו נאומים והנואם העיקרי היה הלורד בלפור. המסיבה נמשכה עד השעה 5 אחר הצהריים. כולם נהנו מהארוחה הטעימה ומקבלת הפנים והאירוח היפה. הודו לנו מאוד מאוד. עוד באותו הערב הזמנו את כל חברי המושב לסעודה מהשאריות של הארוחה, הוספתי עוד ארגז בירה ובילינו עד מאוחר בלילה. הריני המאושר באדם והודיתי לאלוהים על החסד שעשה עמנו."
לאחר כמה חודשים הגיעה בדואר חבילה גדולה ובה תמונתו של בלפור עם חתימת ידו שתלויה בבית עד היום. וסבא מסיים: "זכינו לחוות ולראות בתקומתה של המדינה היהודית וכל זה העניק לי הרגשה טובה, אפילו בזמנים הקשים ביותר!" 
בצוואתו של סבא נכתב: "ולכן אני פונה אליכם בבקשה ילדים, נכדים ונינים: עשו כמיטב יכולתכם שלא לעזוב את הארץ בכלל ואת נחלתנו בפרט, משום שכאן שוכנת נשמתנו וכל ערך חיינו." ואכן, סבא הוריש את הבית והאדמה למשפחה. בכדי שנמשיך להיפגש ולחגוג את החגים יחדיו. אנו מקיימים עד היום את צוואתו, אנו נפגשים בערב ראש השנה ובצהרי החג ובפסח בערב ליל הסדר ולמחרת. בקיץ מתקיימת קייטנה לנינים בכדי שיכירו האחד את השני. זהו הדבק של המשפחה, שהילדים רוצים לנסוע לחגים לבלפוריה לפגוש את חבריהם שהכירו בקייטנה. 
 
תשע"ה 2015

מילון

קומפוט
מרק פירות

פמליה
קבוצת אנשים

ציטוטים

”זכינו לחוות ולראות בתקומתה של המדינה היהודית!“

הקשר הרב דורי