מאגר סיפורי מורשת

אוצר אנושי מתוכנית הקשר הרב-דורי

כפר סבא הייתה עדיין מושבה

העבודה המשותפת, שירה ויונה
אבא, אמא ואני בשנת 1937
סיפור חייה של יונה פירסטנברג מ-1937 ועד היום
ההיסטוריה שלי: סבא חיים יעקב וסבתא איילה הם הורי אבי מהעיר לאפי שבפולין. סבי היה בין המתיישבים הראשונים בכפר סבא. סבא שלמה וסבתא ציפורה הם הורי אמי מוילנה שבליטא. במלחמת העולם השניה הסבתא הושלכה לבור. שתי האחיות נשארו בחיים, הן הגיעו ארצה וסיפרו מה שקרה שם. אבי, גרינברג שלום, עלה ארצה עם כל המשפחה (חוץ מאח אחד שנשאר בעיירה והיה רב ולא רצה להשאיר את העיירה ללא רב. הוא היה אב לשתי בנות שלא שרדו את השואה). בזמנו כפר סבא לא הייתה קיימת ולכן הם גרו בפתח תקווה. סבא קנה מגרש בכפר סבא וחיכה עד להכשרת הקרקע כדי שיוכלו לבנות.
אמי, לוין ברטה (שם קודם), הגיעה בנערותה לבד, היות שהייתה חולה מאוד במחלת ריאות ונשלחה ארצה לנסות להבריא ולהביא את המשפחה. היא אושפזה בבית חולים בצפת למשך שנתיים. אחר כך הגיעה לכפר סבא, התחתנה עם אבי, הקימו משפחה ונולדו להם שלושה ילדים אחותי- שולה, אני- יונה, ואחי- עמוס. אבא היה חבר בהגנה ונלחם במלחמת השחרור. בתקופת ילדותי כפר סבא הייתה עדיין מושבה. היו רפתות ולולים, לא היו כבישים ולא היה חשמל ובשוק הירקות, הפירות נמכרו על ידי ערבים עד 1948, בשנת 1948 ועם קום המדינה הגיעו עולים לכפר סבא וכפר סבא גדלה עד שהפכה לעיר.
נולדתי למשפחה דתית, סבא היה מקריא בתורה בבית הכנסת. בשבתות בבוקר הלכנו לבית הכנסת. אבא וסבא התפללו ואנחנו שיחקנו בחצר בית הכנסת וכשגמרו להתפלל הלכנו עם אבא לטייל בפרדסי כפר סבא עד שגדלנו והתחלנו ללכת לבית הספר.

התחנכתי בבית הספר אוסישקין. למדתי שנה בבית הספר ספרא בתל אביב ואחר כך בגיל 15 עזבתי את הבית ועברתי להתגורר בקיבוץ אשדות יעקב איחוד. למדתי שם ועבדתי ובגיל 17 התגייסתי לצבא, שירתתי שנתיים וחזרתי לקיבוץ לגור ולעבוד. לאחר תקופה מסוימת עברתי למושב פטיש בנגב כדי לעזור לתושבים שהגיעו מכורדיסטן. חזרתי חזרה לקיבוץ ובשנת 1958 עזבתי ועברתי לכפר סבא והתחלתי לעבוד בבנק הפועלים והגעתי לדרגת ניהול. התחתנתי, נולד לי בן, אמיר, ובגיל חודשיים וחצי נפטר. אחר כך נולדה עמית. התחלתי לעבוד בבנק הפועלים ולאחר ארבע שנים גלית נולדה.

שתיהן למדו בבי"ס אוסישקין ואחר כך בתיכון כצנלסון. בטיולים השנתיים אבא שלהם תמיד השתתף איתן. לפני הצבא עמית קפצה לגובה וקיבלה מקום שלישי בארץ, הייתה פעמיים בחו"ל עם משלחת ספורט. אחר כך הן שירתו בצבא. עמית השתחררה בדרגת סגן, הייתה חניכה מצטיינת בקורס קצינים. התחתנה עם נועם מקיבוץ נען. נעם למד ארכיטקטורה באיטליה ועמית למדה בלשנות ומתמטיקה. נולדו להם שתי בנות- שירה ומאיה ואחרי שבע שנים חזרו ארצה והשתקעו בתל אביב. התחילו לעבוד, עמית למדה מדעי החברה ומנהל עסקים, שירה השלימה את שירותה הצבאי, ולומדת בטכניון ארכיטקטורה ומאיה משרתת בצבא.

הבת השנייה שמה גלית. גלית שירתה בנח"ל, אחרי השחרור חזרה לכפר סבא והתחתנה עם עדי. נולדו שלושה ילדים, עומר, מיקה ויובל. גלית עבדה ולמדה פסיכולוגיה וחינוך, והיתה מורה לכיתות א'-ב' וגננת, (אחרי מספר שנים נשלחו לאיטליה בשליחות המדינה. גלית למדה שיטת לימוד מונטסורי שזו שיטת חינוך איטלקית ועוסקת היום בגן ילדים לפי השיטה החדשה). כמו כן לומדת מקצוע חדש; הנחיית קבוצות. באיטליה הבנות למדו בבית ספר אמריקאי ויובל שהיה קטן היה בגן במנזר. אחרי שנה עבר ללמוד בגן אמריקאי, גיא נולד ברומא ולאחר ארבע שנים חזרו ארצה עם ארבעה ילדים, עברו להתגורר בגבעת עדה. עם הנכדות שירה, מאיה ומיקה נסעתי לחו"ל לטיולי בת מצוות.
שואה (היסטוריית בעלי): בעלי, פירסטנברג, מרק נולד ב-1937 בוורשה שבפולין. בשנת 1939 עם פרוץ המלחמה וורשה הופגזה והמשפחה ברחה לכיוון רוסיה. אמו תפרה לו שקית קטנה שהייתה קשורה לצוואר עם הפרטים ושם היא כתבה: פירסטנברג מרק (זאת על אף שנולד בשם יוסף, כדי שלא יזהו אותו כיהודי). בדרך אביו קפץ מהרכבת, נפצע והתעוור. לאורך כל התקופה הם שהו בסיביר, כאשר נסעו ברכבות משא שבועיים ובכל פעם הדרימו והגיעו בסוף המלחמה 17 ק"מ ממנג'וריה. בגמר המלחמה, הוא היה חולה מאוד והרופאים שהגיעו מארה"ב לא רצו לטפל בו. הם חשבו שאין לו סיכוי לחיות ועדיף לטפל בילדים עם סיכוי. בכל זאת, על ידי כפריים באזור שטיפלו בו, הוא הבריא והם נסעו לוורשה. הם חיכו זמן מה למשפחה וכשלא הגיע אף אחד נסעו לשצ'צ'ין ששם התרכזו יהודים לאחר המלחמה. נולדה לו אחות ומכיוון שאביו היה עיוור הוא נשאר בבית לטפל בהם. הם עלו ארצה בשנת 1950 באנייה "קוממיות" שהייתה אוניית משא.

בית ומשפחה: הם הגיעו למחנה עולים בפרדס חנה, גם שם לא יכול היה ללמוד כי טיפל באבא ובאחות הקטנה כשאמא יצאה לעבודה. במחנה התגורר מורה שכל משפחתו נכחדה. הוא אימץ אותו ולימד אותו תורה, עברית, חשבון והפך אותו לחוזר בתשובה. המשפחה ניסתה לחפש קרובים במדור לחיפוש קרובים, חיכתה זמן רב ולא נמצא אף אחד. סבא שמואל הקים אגודה לעיוורים נפגעי הנאצים. בעזרת עוורים נוספים ועיריית תל אביב שנתנה להם חנות ברכוש הנטוש ביפו ושם הם הקימו משרד לעזור לעיוורים נפגעי הנאצים. האמא יצאה לעבוד ומרק המשיך לשמור על אחותו והתחיל ללמוד בעצמו מתמטיקה, אנגלית, ספרות, תנ"ך וגיאוגרפיה והגיע להישגים מרשימים. הוא התגייס לצבא ולאחר השחרור עבר לעבוד בבית דפוס לוין-אפשטיין. בשנת 1961 עבר לעבוד בתעשייה אווירית ושימש כגרפיקאי עד למועד פטירתו. הנכדה שלנו – שירה שנולדה באיטליה. הוא כמעט ולא הכיר אותה. היות והוא היה מאוד מוכשר וידע שפות; רוסית, פולנית, אנגלית וערבית, כאשר כל השנים קרא רק בשפות האלה כדי לא לשכוח אותן. כתבתי ספר כדי שהנכדים ידעו קצת על הסבא שלהם.

מרק השאיר אחריו למעלה מ100 ציורים והרבה ספרים ישנים שהיה מוצא וכורך אותם כי זה היה אחד מתחביביו. היה מעורה בבית הספר של הבנות, היה מכין תפאורות להצגות, כל מיני עבודות גרפיות. תמיד ידעו לפנות אליו גם כאשר הבנות היו בצבא, היה מכין עבודות גרפיות לפי בקשתן. הוא המשיך כל הזמן לבלות בספרייה בחדר התרבות כדי להמשיך ללמוד ולדעת כמה שיותר. הוא אהב מאוד לטייל, לעסוק בספורט ולהתנדב למשמר האזרחי עד שחלה. את החודשים האחרונים בילינו בבלגיה לצורך השתלת לב, אך הוא נפטר לפני ההשתלה.
כל השנים אני מקפידה לספר לנכדים על סבא שלהם. על המצבה בבית הקברות חרוטות המילים כפי שגלית רצתה. היא ידעה איזה כתב אהב ולכן עשתה את הסקיצה שחרוטה על המצבה.

מילון

מושב פטיש
עיירה בנגב

ציטוטים

”למרות כל הקשיים, אפשר תמיד להתגבר“

הקשר הרב דורי